שוב נופל עלי מין לילה שכזה.

לא ממש נדודי שינה אלא מין סוג של נמנום ב alert, כמו חתול/ה עם אוזן אחת זקופה, מתעוררת בערך בכל שעה, בודקת את הזמן וסופרת את הדקות עד להשכמה "הרשמית" כשאני כבר יודעת שבדיוק בשעה האחרונה לפני ההשכמה, אני אפול לתוך שינה הכי עמוקה שאפשר , כשהרדיו שמשמש כשעון מעורר יזניק אותי ממנה בעיניים המומות ובתחושה שכמו עבר עלי מכבש.

ואין לזה איזו סיבה מיוחדת של מתח פנימי בגלל דבר כזה או אחר אלא להיפך, זה בא בימים של רגיעה פנימית, של עשייה נינוחה , של איזון.

כאילו מישהו/משהו בתוכי רוצה להזכיר לי שבעצם כל הדברים כולם

הם סוג

של

הליכה

על

קצה ועל סף...

(והתחושה מזכירה לי  את הימים הטובים(?!) שבהם תיפקדתי, לאורך ימים,  באינטנסיביות של השפן של אנג'ייזר לאחר שלוש/ארבע שעות שינה בלילה , עד שבבת אחת משהו בתוכי היה כבה ומשתתק  ושוב מתעורר מחדש... )