| 5/2003
 אני מרגישה שאת מתרחקת ממני...
אמרה לי אירית כשהתקשרתי אליה.
ביום ראשון קיבלתי מייל מאיציק, בעלה, הוא כתב לי שהיא מרגישה פגועה ממני, ומכיוון שהיא לא תיזום את השיחה ואם החברות איתה חשובה לי כדאי שאני אזום שיחה.
אנחנו חברים כמעט 25 שנה. חברים כזוגות. חברות טובה, שעברה עליות , מורדות, ועליות, שהיינו שם אחד בשביל השני בימים הטובים ובימים הקשים. אנו מהווים סוג של משפחה אחד לשני.
אז כן, החברות איתה בהחלט חשובה לי.
התקשרתי. היא לא יכלה השבוע, בקשה שנדבר בסוף השבוע.
בסדר.
בניגוד לפעמים בעבר אצלי, העניין לא הטריד אותי יותר. הבנתי שנלבן את העניינים ואם באמת פגעתי בה, ובלי כוונה, אתנצל ונמשיך הלאה.
אתמול בערב התקשרתי שוב.
סיכמנו שנפגש היום ואז היא אמרה לי: אני מרגישה שאת מתרחקת ממני...
זה העניין...
בתחילת התהליך, לפני מספר חודשים, סיפרתי לה מה שקורה אותי, מה עובר עלי, כיצד השתניתי בבת אחת. מובן, שעל הסיפור עם ד. ,שהיה אז בתחילתו וסוער עד מאוד, פסחתי.
מה אני יכולה לומר לך? כיצד אני יכולה להסביר לך? איך אני יכולה לספר מה עבר עלי עד עכשיו? מה עובר עלי יום יום?
איך אני יכולה להסביר על התהליכים שאני עוברת? איך אני יכולה להסביר לך את הדברים החדשים שאני חווה, שאני רוצה לחוות? כמו מוסיקה, כמו רצון לרקוד ולהתפרק?
איך אני יכולה להסביר לך שאני מרגישה כמו בת 16 ומתנהגת כמו בת 16 ז"א מרוכזת בעצמי כל כך ולפעמים לא רואה מה קורה מסביבי?
איך אני יכולה לספר לך על ישרא, על הכתיבה כאן, על האנשים שהכרתי כאן, גם ווירטואלית וגם במציאות? איך אני יכולה להסביר לך את הקשר שאני יוצרת עם אנשים שצעירים ממני בהרבה שנים? איך אני יכולה להסביר לך עד כמה הכתיבה והקשר הזה חשובים לי ועוזרים לי?
איך אני יכולה להסביר לך על ד.?
איך אני יכולה לסביר לך על מה הוא נותן לי בחיי, מה המקום שיש לו בחיי כעת, על הריגוש, ההנאה, הציפיה, הכאב, העצב, ההנפילות, העליות, התובנות, ההחלטות, ההתחזקות, ושוב, השוני הכל כך גדול בי?
איך אני יכולה להסביר רק חלק מזה, ולקוות שתביני...?
אני לא יודעת...אני הולכת לשיחה איתה בלי לדעת מה אני הולכת לומר. דבר אחד ברור לי לחלוטין.
ד. לא יוזכר שם בשום פנים ואופן...
נראה...
***********************************
דברים שאחותי אמרה ליד שולחן הסדר בערב החג שנוגעים לקשר שלה עם אמא שלנו, הרצון שלי לארח את הכנס המשפחתי המורחב והמסורתי ביום העצמאות אצלנו, ויום השואה עצמו העלו אצל ג. דברים לא קלים, כמו שאמר ע. "...דרכת על הצל שלו..." , על אותו מקום בתוכנו שמוסתרים בו הדברים שאנו כואבים ולכן מדחיקים, מחביאים....
היכולת של אחותי להתחשבן עם אמא שלה (אמא שלי) גם שנים לאחר מותה, הפגישה המשפחתית המורחבת, שמתרחשת כבר מספר שנים בכל יום העצמאות, ויום השואה, העלו בו את הדברים שסוגר עמוק בתוכו, וכשהתמודד אתם, לפני שנים, התמודד לבד.
דווקא ה"יש" מעלה בו את ה"אין". את מה שלמעשה, לא היה מעולם...
אנו מתחילים לבדוק , לאט לאט, מה כל אחד הביא ממשפחתו לתחילת הנישואים, כיצד זה השתנה עם השנים ואיזה מקום זה תופס עכשיו...
לא דברנו על זה עד עכשיו , כמו נושאים אחרים שעדיין לא דברנו עליהם: מיניות, כסף.
זה לא יהיה קל, במיוחד לג. , אבל יש לי הרגשה שיהיה מאוד מעניין...
כן, וגם גילינו שע. נשוי... 
שיהיה סוף שבוע נהדר...עד עכשיו, הוא ממש טוב... 
(יום שישי 2.5.03 שעה 18.00 נשלח אלי במייל).
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
