רק אני והחתולים בבית (והם בטח בשלב כזה או אחר של חרופ עמוק) ופתאום תחושה כאילו העולם עוצר נשימתו

ואני שם,

לבד

ולא לבד...

ובלי שנפריע את הדממה הזאת, שאיתה אלך לתכרבל לתוך הפוך ולצלול לתוך שינה של צהריי יום שישי של חורף שמתעקש להפרד בסערה גדולה,

הנה נגיעות של ירוק, צהוב ואדום מהטיול (עם תלמה) בשדות לכיש:

(ולא שלא היה מה לספר על הטיול, להפך.

היה גשם.

ורוח.

ועננים.

ושקט.

שקט.

שקט.

ואף נפש חיה לא היתה שם , מלבדנו.

חוץ מכמה כבשים שרעו באחו.

וגם כמה פרות שניקדו את השטח בשחור/לבן.

ואנחנו...

)

שבת שלום חברים יקרים, עוד קצת סבלנות האביב ממש מציץ מסביב...