אז זהו. אני אחרי...

לפני 24 שעות היה הניתוח.

מעבר לעובדה שכמו בטיפול שיניים, שומעים ומרגישים את התהליך עצמו,קולות הניסור והחפירה (בחחחח...)

 לא הרגשתי דבר.

שכבתי מטושטשת מתחת למנורה הגדולה, שומעת את המנתחת (כן, הפמיניזם שבי הרים את הראשו בשמחה) נותנת בבטחון הוראות לאחיות ומרגישה שכל העולם מרחף לי כמתוך ענן צמר גפן מתוק...

גם לאחר הניתוח לא היו הרבה כאבים ורק העובדה שתחובים באפי 2 טמפונים (האם ידעתם עד כמה עמוק אפשר לחדור פנימה, לתוך האף? you don't want to know... :)) ותחבושת מחסה אותם ונותנת לי מראה חתולי משהו (שפם, ארוך ולבן ;-)) ולכן אני נושמת רק מהפה (שזה די מבאס אני חייבת לומר, במיוחד בלילה, שבו התעוררתי בערך כל שעה, שעתיים עם פה יבש לגמר וטעם מגעיל לגמרי), מותר לי לאכול רק דברים רכים וקרים (מישהו אמר "גרבר"?) ובסה"כ  אין לי הרבה כוח לעשות שום דבר מאשר לבהות בטלווזיה בתוכניות כגון: ריקי לייק (!!), תוכניות בישול, גינון, ומכירות פמביות של עתיקות בבי.בי. סי פריים (ועל זה נאמר, how low can i get...apprantly very very very low...;-))

ומחר מוציאים את הטמפונים ואם הכל ילך כשורה (טפו, טפו, טפו) אני אהיה בצהריים בבית...

מתגעגעת לכולכם.

מתגעגעת לחיים האמיתיים שלי...

פמה מבית החולים  :)