איבוד הכרה.

זה המונח המקצועי, באנגלית, לתחושה שהרגשתי היום בבוקר, בעודי יושבת וביד אחת אני מחזיקה באפי נוטף הדם , ביד השניה מחזיקה קערה גדולה לתוכה אני יורקת דם שעובר בגרוני , ולפתע החדר מסתחרר מולי, נקודות שחורות עוברות מול עיני, זיעה קרה שוטפת את גופי וקולות האנשים שבחוץ ובחדר הולכים ומתרחקים...

מזל שהצלחתי עוד לבקש מהאנשים שהיו בחוץ שיקראו לאחות...

כשהתעוררתי, לאחר דקות מספר, שוכבת במיטתי, רופא (צעיר וחמוד ) מודד לי דופק ומלטף את מצחי ( oh yeah...) והאחות כבר מחברת לי עירוי ביד אחת, ומד לחץ דם ביד השניה...

לחץ הדם שלי ירד בבת אחת ובאופן קלאסי לגמרי ל 90/50 (הנורמלי הוא 80/120) וכך מצאתי את עצמי , הרבה לאחר הזמן שתכננתי להיות בבית החולים, שוכבת במיטה כמו שק תפוחי אדמה , נוזלים מוזרמים לגופי ואני די מותשת מכל הסיפור...

ובעצם, מדוע אני מתפלאת?

האם יכולתי לצאת מבית החולים בלי דרמה כלשהיא...?

כנראה שלא...

אבל עכשיו אני בבית.

מחר יגיע פוסט מפורט יותר וגם כמובן, ביקורים והשלמת פערים אצל החברים בישרא ,ובינתיים , אני חוזרת למיטה, לנמנם, להמשיך ולראות תוכניות כגון: ריקי לייק, עיצוב הבית והגינה ומכירות פומביות של ענתיקות משנת תרפפ"ו,  והכי חשוב, לנשום מהאף ללא שום עזרים טקטיים...

תודה חברים יקרים  על ההתעניינות, האיכפתיות, הדאגה, הברכות והחזקת האצבעות...

לרגע לא הרגשתי לבד...

אוהבת...