אמר המרצה היום בשיעור ואני, שעד לפני זמן קצר מאוד (חודשים ספורים ממש), הייתי בטוחה שאין בי עצם אחת של יצירתיות, לא סתמתי את הפה בתרגיל בו היינו צריכים להסעיר את מוחותינו ולבנות רעיונות מתוך מספר מילים חסרות קשר בינהם, עד שהמרצה שאל אם לאחרים אין  רעיונות משלהם.

אנחנו זורמים איתה, אמרו, והזרימה היתה כמו נחל אכזב וצמא שפתאום קיבל שטף של מים חיים.

בסוף אני עוד אעשה משהו עם זה.

יצירתיות...

ובדרך הביתה שמתי לב פתאום שחורשת ההנצחה  שהעיריה שתלה לזכרם של אילן רמון ואנשי הקולומביה (may they rest in peace)  היא בעצם מטע פירות שצומח לו במרכזה של עיר (הספקתי לראות שם תאנה, תפוח, משמש ושקד).

וגם זה, סוג של יצירתיות...

שבת שלום חברים יקרים, יצירתיות , אהבה, חיוכים  וכל מה שבא איתן...