להיות לבד בלי הילדים.

לבד. לבד. לבד.

רק ג. הבןזוג ואני.

לא "לבד" כזה שהם בעצם כל אחד אצל החברה שלו ובמהלך הסוף שבוע/החג הם יפציעו פה ושם איתה או בלעדיה לדקות ספורות אפילו.

אלא לבד מוחלט.

ג. הבכור נשאר בבסיס ואילו א. הצעיר וחברתו נסעו בפעם הראשונה לצימר בצפון המאוד רחוק והמאוד גבוה, לחגוג מלאת 3 שנים לחברות שלהם ואת יום ההולדת  ה 18 שלהם - ביחד ולחוד, נסיעה שהיא לכשעצמה מרגשת בריחוק שלה מבסיס הבית ובהתמודדות עם קשיי הדרך עצמה.

כך שג. הבןזוג ואני נשארנו לבד, לבד, לבד.

בלי שמישהו יגיע באיזו שהיא שעה עלומה ובלתי הגיונית בעליל כמו 4 לפנות בוקר, או בלי שאף אחד לא יקום לנו טרוט עיניים בשעת הצהריים וירד לבד (חה!!) או עם החברה לשתות קפה שלפני ארוחת הצהריים.

אז אנחנו לבד.

עם החתולים , כמובן.

שיארחו לנו לחברה בין נים אחד שלהם לנים שני (16 שעות חרופ בממוצע ליממה לכל חתול),

ועם עצמנו.

אחד

עם

השני...

חג שמח חברים יקרים, למרות שבאופן אישי אני קצת מיציתי את כל המועדים ...