לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


כזאת אנוכי: שקטה כמימי אגם אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2007    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     




הוסף מסר

4/2007

במקום לרוץ לאבולעפיה


 

אמא שלי היתה אופה לחם בפסח.

סוג של מסורת משפחתית.

 

לא נכנס לזה עכשיו רק נאמר שאבא שלי היה אתאיסט מובהק אבל לא כדי להכעיס דהיינו, לעשות דווקא, הוא פשוט לא האמין בדבר הזה שנקרא אלוהים (או ישו, או אללה או מי שאתם רוצים לקרוא לו).

ואמא שלי הייתה גם כן סוג של אתאיסטית.

הם באו מבתים כאלה.

הדת לא היתה קיימת לכשעצמה.

ואולי זה היה שריד ללימודי המרקסיזם שנאלצו ללמוד באוניברסיטה (וקיבלו בזה ציונים לא רעים בכלל, השובבים).

בכל אופן, מצות נכנסו לבית רק בגלל שאני ואחותי ביקשנו כי זה מה שראינו בגן/בית הספר ובסה"כ רצינו להיות כמו כולם.

 

אז היו מצות אבל אף אחד לא באמת אכל אותן מעבר לליל הסדר שגם בו היתה נגיעה מיוחדת של אמא שלי שהיתה מסוגלת לשים על צלחת הסדר פרוסת שינקן כשגילתה שחסרה לה הזרוע, דהיינו הפולקע של העוף ("גם זה סוג של בשר, לא?"מה שנכון...) והיה צריך שיהיה גם לחם כי אף אחד לא חשב למלא את המקפיא בפיתות (שלא אכלנו בבית ) או בלחם.

פשוט לא עשו את זה , אז.

 

אז היא אפתה לחם.

בידיים. בלי עזרה של שום מכשיר חשמלי , לא מיקסר ולא מעבד מזון אימתני ובשנים הראשונות אפילו בלי מיקסר ידני הכי פושטי שישנו.

ביידים היא חיברה את הקמח עם השמרים, המלח, הקימל והמים הפושרים ועוד משהו שלא ידעתי מהו אבל הוא נתן ללחם סוג של ריח ולחות שהשאירה אותו טרי וטעים להפליא אפילו כמה ימים לאחר האפייה שלו.

 

היא נתנה לי את המתכון כמובן אבל משום מה היא החסירה את אותו המרכיב, ששנים רבות לא הצלחתי להזכר ולשחזר מה הוא היה ותמיד הלחם שלי (שנעשה במיקסר או במעבד מזון אמתני ובעל המון כוחות סוס) היה יוצא טעים אבל אחרת...

 

ויום אחד, כשדפדפתי בספר אפיית לחמים גיליתי את המתכון וגיליתי את המרכיב ששכחתי :

תפוח אדמה מבושל ומעוך לפירה.

 

ואתמול, לקראת סופו של החג ולא כי כל כך היה חסר לי הלחם אלא מתוך הזכרונות שרציתי לחבר אותם איתי אליה, אפיתי את הלחם.

בעזרת מעבד המזון ובעזרת הידיים.

וכך הוא יצא.

בדיוק כמו אצלה.

כמעט...

 

ריח וטעם של זכרון...

 

נכתב על ידי , 9/4/2007 19:42  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee @ work ב-19/4/2007 10:12



כינוי: 

בת: 65




143,040
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpema1 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על pema1 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)