ושוב יצאנו, תלמה ואני, לואיז לשוט בדרכי הארץ.

והפעם תכננו להרחיק נדוד על לצפון הדי רחוק והדי גבוה בקצווי ארצנו הפורחת, ולבקר בכורזים באחת הכנסיות היותר מיוחדות שנבנו כאן לקראת בואו של האפיפיור בשנת 2000 ואחר כך לאתגר את הפנדה האדומה ולעלות עד לביריה וליישוב עמוקה ולאכול בבת יער, כשכל זה מלווה בעצירות פה ושם להתבוננות עמוקה בנוף הירוק והצבעוני של אביב בצפון.

אלא, שברור הוא שכל תכנית היא הרי בסיס לשינויים ובמיוחד בכנסיות שבהן זמן הביקור קצוב וקצר להפליא (בין 9 - 11 בלבד!! מה הם חושבים לעצמם, שנצא מהבית ב 7 כדי להגיע אליהם? הלו, אנחנו בחופש!!) כי בשאר הזמן הם מתפללים (ואולי גם אנחנו רוצות להתפלל? ולא חייבים לישו, אתם יודעים, השמיים פתוחים לכולם, במיוחד במבנים ארכיטקטניים מיוחדים ומעוררי השראה, לא כן?).

וחוץ מזה, היה קר.

ואפילו מאוד.

במיוחד במרומי עמוקה שהיא ממש במרומי צפת.

ועוד יותר גבוה מצפת, בביריה.

אז התנחמנו בהתבוננות מהנוף דרך חלון המכונית החמימה, ובעצירה קצרה בעליה לעמוקה כשפתאום מצאנו את עצמנו בתוך יער עצי מחט כסופי עלים (ארזי לבנון) כאילו הגענו , ללא שום תכנון וכוונה ישירות לשוויץ ורק עדר פרות עם פעמונים היה חסר לנו להשלמת האווירה המתבקשת:

לאחר ארוחת צהריים בבת יער (וכן, התמונה מדוייקת להפליא. וזה גם טעים ) ואחר כך הייתי כמובן חייבת לצלם את עמק החולה כפי שהיא משתקפת במשחק האור והחושך בין העננים ולרדת בריצה, רועדת מקור (15 מעלות באפריל! ) למכונית.

את העצירה הבאה (עצירות לצורך קניות לא נספרות ) עשינו ליד קורנית ושם אמרנו שלום לשמש שאוטוטו הלכה לישון.

אבל השוס של הטיול , ללא שום ספק היה המראה הזה  שבגינו סובבנו את הכיכר כמה וכמה פעמים, כשאנחנו מוחות דמעות של צחוק שלא הצלחנו להפסיק אותו

ומי שיזהה יקבל את הערצתי מכאן ועד השמיים, ובחזרה...

(ומי שיודע נא להתאפק. קצת.

וכן כן, אחותי היקרה, אליך בדיוק אני מתכוונת... ).

שבת שלום חברים יקרים, שבת שבין ימים של התכנסות פנימית וסוג של חיבוק כללי לפני החג של המדינה...

************************************

עדכון 25.4.07

שלוש קריאות הידד למלוכסת הרחוקה (שסגרה את בלוג התמונות המקסים שלה) שזיהתה את התמונה מהעיר סכנין.

היפ

היפ

הורייי!