| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 5/2003
 סתם יום ראשון כזה...
לא משהו מיוחד. כמו השבת שהיתה...לא משהו מיוחד...
שבת חמה. חום מחניק. צורב בגרון. אי אפשר לצאת החוצה. מקבלים מכה בפנים...
שבת שבה מצאתי את עצמי עובדת כמעט בלי הפסקה מהבוקר ועד אחר הצהריים. לא יושבת לרגע...
למה את מעסיקה את עצמך כל הזמן...? מפחדת מהצורך לחשוב? מפחדת ממה שהמחשבות יעלו?
לא. לפחות כך הרגשתי. הכל בסדר. כך מרגישה. הכל בסדר...אבל לא ישבתי לרגע...
סידורים של יום שישי בבוקר הניבו עוד שתי חולצות לארון (צמוד, סקסי וגם בצבע אדום) ותיק, שלא הייתי מעזה להסתכל עליו לפני שנה...קולי. פשוט תיק קולי...
ביקור אצל הספרית ביום חמישי הניב גוונים חדשים ותספורת שאפשר לכנות אותה כ... .
הסתובבתי בקניון בשישי בבוקר, לבושה באחת החולצות החדשות שלי, בצבעים שמעולם לא הייתי מעזה ללכת איתם וצמודה כפי שלעולם לא הייתי מעזה ללבוש, הולכת בגב זקוף, מרגישה סקסית ומרשה לעצמי להרגיש סקסית כמו שמעולם לא הרשתי לעצמי, לא לפני שמונה חודשים...
האם בניין הוא דבר חי?
לא. מובן שלא.
אז למה ביום שישי בערב הרגשתי, ממש הרגשתי שבניין "מסתכל" בגב שלי...? .
היינו בהופעה. האולם היה קרוב מרחק נגיעה ממקום העבודה של ד.
ראיתי אותו בפעם הראשונה...הסתכלתי. ניסיתי לדמיין אותו שם...בחדר שלו...הסתכלתי על המקום, על הדרך לשם...ראיתי את מה שהוא רואה יום יום...
ההופעה היתה טובה...ואני רציתי פשוט ללכת משם...
שבוע מלא ועמוס מחכה לי. כל יום מלא בפעילות עד הלילה...כמעט בלי לנשום...כמו שאני אוהבת...אבל יודעת, בסוף היום , מאוחר בלילה אמצא את עצמי כאן, משוטטת בישרא, קוראת, מגיבה, מרגישה שייכת...
בשבועיים הקרובים ג. יגיע מאוחר מאוד כל יום...יום אחר אפילו ייעדר ללילה...זו הזדמנות...זו אפשרות...זה נותן אפשרות...
להגיד לד. או לא להגיד לד....זו השאלה...
ממה את פוחדת? שיגיד שעדיין לא? קצת. אולי. לא ממש...לא ממש פוחדת...סתם משחקת עם זה. משחקת עם ההרגשה שיש בידי משהו שהוא לא יודע...שאני יכולה להחליט עליו. אולי ברגע שאומר לו, הוא כבר ידע, ושוב, מצד אחד הכדור יהיה בידיים שלו...אבל מצד שני, אני, יכולה גם לקחת את הכדור מידיו...
אז למה את כך היום? למה הפרצוף הזה  ?
אולי כי יום ראשון היום וזה היום שאני עושה סוויץ' מהעולם של הבית לעולם של העבודה, לעולם שד. נמצא בו...והסוויץ' הזה לא תמיד קל לי...
אני חצויה. אני מודה...
רק שאני לא יכולה להפסיק את זה...לא רוצה...עדיין...
דברים שעלו לי בראש...דברים של יום ראשון...
*************************
אמרתי לד. . עדכנתי. בלי לדרוש תשובה, בלי לדרוש מימוש מיידי. רק רציתי שיידע...
הרגשתי טוב מאוד.
לא חלשה, לא מובלת, לא ממתינה, לא מצפה.
היה לי מה לומר, ואמרתי. שוב.
הוא אהב את זה, אני חושבת...  .
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
