מכיוון קיבוץ צובה, נראים לי כמו טוסקנה.

ואולי זה בהשפעת הספר "תחת שמי טוסקנה" שחזרתי לקרוא אותו  לאחר הפסקה נדרשת כי הוא (היא - הסופרת שכל סיפור הווילה ושיפוצה נראה קל וסקסי להפליא) טיפס לי על העצבים ואולי אלו הטרסות שמשתפלות על ההרים מזכירות לי את המקום ההוא, שעדיין לא הייתי בו ורק עברתי דרכו ברכבת בנסיעה לפירנצה לפני שנה.

לאחראי על הנוי של קיבוץ צובה יש כנראה איזו שריטה ביחס לוורדים וכך אפשר למצוא בין שבילי הקיבוץ ערמות של שיחי וורדים

בצבע אדום                                           בצבע צהוב                                          בצבע אדום עמוק

והיו גם וורדים בכתום , וורדים בלבן ווורדים בשילובי צבעים.

והריח, בהתאם.

וכל זה היה תפאורה הולמת לסוף שבוע שחזרתי ממנו עם חיזוק מחודש  לתחושה שהקשרים הנטווים בין אנשים, בלי קשר לשוני המהותי בינהם, יכולים להיות חזקים ומופלאים בעוצמתם.

שבוע טוב חברים יקרים, מחר בבוקר אילת, אתם יודעים...