הרחוב הראשי של רמת גן שקט באופן יוצא מהרגיל.
אפילו שחלק מהמזללות עדיין פתוחות (מי לעזאזל, אוכל שווארמה ב"שמש" ב 1 בלילה...?) , פיצוציות קורצות פה ושם ומכוניות שועטות בכבישים הרחבים, יש משהו שקט בעיר שלמדתי להכיר בה, בזמן האחרון, את הרחוב הראשי והסואן שבה...
טעות בניווט הובילה אותי במקום לירידה לאיילון היישר לתוך לב הלילה הפועם של רמת גן ולקפה של חצות אצל חברה טובה עם חתול שחור...
70 , מנצנצות הספרות הצהובות בתוך העיגול האדום שעל גישרי המהירות באיילון...100, קוראים לי חוטי האספלט השחורים ואני מאיצה את מהירות המכונית עוד ועוד, נהנית מתחושת החופש הלא רגילה במקום שלרוב אני זוחלת בו ב 20...
בסופו של יום ובו התגלו אמיתות כואבות, מילים שנאמרו לא בזמן ולא במקום הנכון ורגשות ששוב הגיעו לעוצמות המתישות שלהן, הגעתי למסקנה ששבועיים לאחר ניתוח באף כדאי להמעיט בבכי ומכאן גם להמעיט בניגובו פן הכאב שכמעט ולא היה, יחרוך את הפנים בנשימה קשה...
מחר (היום בבוקר) יש לנו פגישה עם מנהל החטיבה...
החזיקו לנו אצבעות...