אמרה  לי, בפעם האלף, הבלונדה שיושבת , מהבוקר, על הווריד שלי ושל מנהלת החשבונות.

"אמרתי לך שיש לי בעיה עם מספרים רבים וארוכים. בשלב מסויים מתבלבלות לי הספרות וחלק אני פשוט לא רואה"

"אני לא יכולה להביא טפסים מקושקשים למס הכנסה, תצטרכי להעתיק את זה על דף חדש ".

"כן? וכל פעם שאטעה אצטרך להעתיק על דף חדש? ואם לא אצליח אז אכתוב 100 פעם "אני לא אתבלבל יותר במספרים"? זה לא תלוי בי ".

"אז מה נעשה?" תהתה בקול רם הבלונדה...

אז עכשיו היא מעתיקה את החומר ל 3 העתקים מקוריים ואני חזרתי לשולחני, לאכול, לכתוב פוסט, להסתכל על אותיות במקום מספרים ולקוות שהיום הזה יסתיים לפני שאני אעלה לבניין הגבוה שליד המשרד ואקפוץ מהקומה העליונה למטה...

פמה שצוחקת מרוב יאוש...

*************

והבהרה שהרגשתי שהיא מתבקשת לפוסט הזה:

לא היתה כאן הבטחה, אין לי צורך בשום הבטחה, אני לא רוצה הבטחה...

זאת היתה הידיעה, התחושה שלו שנאמרה תוך כדי שיחה.

כך אמר וכך בדיוק לקחתי את זה אלי...