בשלב מסויים הרגשתי שאני כמו רצה ומסתובבת אחרי זנבי.

מין חוסר שקט כזה שבא לאחר חופשה ארוכה.

בפעם האחרונה שזה קרה לי היה אחרי שחזרתי מלונדון ואז לקח לי כמעט שבוע שלם לחזור לעצמי.

הפעם , אולי בגלל שהחופשה היתה קצרה יותר (יחסית  ) אני מקווה שזה יקח יום, מקסימום יומיים, כי אוטוטו אני צריכה להכנס ל mood נוסף של נסיעה והפעם לכיון ארצות הים, AKA חו"ל.

כן, כן, אני יודעת.

החיים קשים, אין ספק, אבל אם להודות על האמת, אני לא זוכרת אי פעם בחיי תקופת נסיעות כל כך צפופה ויכול להיות, כמו דברים אחרים שקורים כאשר הם קורים, שהכול הוא בעצם

עניין של

עיתוי...

אז בין עיתוי זה לעיתוי אחר אומר שהיה כיף.

פשוט.

כיף.

(גמאמא חושבת שיש לי כישורי משחק מיוחדים במינם ואני הרי תמימה וגלויה כמו כף ידי הפרושה).

ונכון שחתולי אילת (או לפחות חתלתול ג'ניג'י שחרחר) עוד יתגעגעו אלי אבל אני אתגעגע

לעצלות השלווה,

לחמימות שבאוויר היבש,

להתנהלות העצלה,

לארוחות הבוקר המלכותיות שהכנו כל בוקר,

לטיולי אחר הצהריים בטיילת,

לקניות,

לשקוע בתוך קריאה עמוקה בבריכה או במרפסת החדר,

לערבי הטאקי והבריזר על המרפסת,

לפטפוטים על דא ועל הא ולצחוקים על שום דבר,

לראות איך זה להיות עם בת נעורים בת 14 (חוויה מעניית, מרתקת ושונה לחלוטין מבן נעורים בן 14),

והכי הכי, להיות עם חברה טובה ולחזור כשאנחנו עדיין חברות טובות..

ובנתיים, עד לפעם הבאה שאפרוש כנפיים אעלה על סוסון הים ואפליג איתו אל השקיעה ...