"אני עומדת להתעלף שוב"

אמרה גב' בנט ("גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטין-ערוץ 23), אמה של לידיה שברחה עם הקצין שהתברר כנוכל ובעל מידות נלוזות לגמרי, בקול יללני, שחצה מזמן את שלב ההיסטריה מצד אחד, אבל כשהיא מודעת לכוח של חולשתה לכאורה ולתשומת לב שהיא מקבלת באופן קבוע , מצד שני...

"I feel my faith is come upon me again"'  היא מייללת לאחותה שבאה לספר לה על השמועות הנוראות שמתהלכות ברחבי יורקשייר על ביתה הצעירה שחיה כנראה , אלוהים ישמור, עם גבר ללא נישואים, ומנסה תוך כדי כך לקבל עוד ועוד סימפטיה מכל מי שעובר בסביבה, ותוך כדי שאיפת מלחי הרחה וזעקות חמס על גורלן של שאר בנותיה שהשערוריה תמנע מהן כל סיכוי לנישואין עם גברים טובים וראויים (והרי זאת תמצית קיומה של כל אישה עלי אדמות, או לפחות, הבנות שלה...) מצד אחד, ולא מפסיקה לתכנן את החתונה העתידית ומחוייבת המציאות שתתקיים ברגע שהזוג הפוחז ימצא במקום מסתורו ברחבי לונדון של המאה

 ה 18, מצד שני...

"i feel my faith is come upon me again"  סוחטת  גב' בנט רגשית את כל הסובבים אותה, ומשתמשת במניפולציות הכי בסיסיות שיכלו להשתמש בהן נשים בתקופה ההיא, כדי שישימו לב אליהן, לרצונותיהן, כאבן, מחשבותיהן, עצם קיומן...

"i feel my faith is come upon me again", זאת דוגמא מצויינת  מדוע אני כל כך אוהבת את השפה האנגלית, ישנה כחדשה, על מגוון דקויותיה, עושרה וגווניה...

ומעל לכל זאת , ישנו המבט שמביט דארסי באליזבת וממיס אותה...

וגם אותי...

וזה הרי העיקר אצל ג'יין אוסטין, במיטבה...