הפוסט הזה הוא משהו שקיבלתי במייל והדרך שבה הוא מתחבר אלי.

"אוטוביוגרפיה ב-5 פרקים קצרים" מאת פורשייה נלסון

1.  אני הולך ברחוב. יש בור עמוק במדרכה. אני נופל בו. אני אבוד...  אני חסר תקווה.
זה לא בגללי.
לוקח לי נצח למצוא דרך לצאת.

2.  אני הולך באותו רחוב. יש בור עמוק במדרכה. אני מעמיד פנים שאיני רואה אותו אני נופל בו שוב. אני לא מאמין שאני שוב באותו מקום.
אבל זה לא בגללי.
עדיין לוקח לי הרבה זמן לצאת.

3.  אני הולך באותו רחוב. יש בור עמוק במדרכה. אני רואה אותו שם. אני בכל זאת נופל...  מכוח ההרגל.
עיני פקוחות אני יודע איפה אני נמצא.
זה בגללי.
אני יוצא מיד.

4.  אני הולך באותו רחוב. יש בור עמוק במדרכה.
אני עוקף אותו.

5. אני הולך ברחוב אחר.

************************************************************

ואני, כמעט חמש שנים בתוך המסע , עדיין נמצאת במספר 3.

טוב לדעת שיש לאן להמשיך.

אופטימיות...