כמו אדמה שלא הושקתה זמן רב כך הרגשתי את הסדקים ניבקעים בתוכי, על עורי ובבשרי...

שבוע של קשר כמעט ולא קיים, עם שיחות של שניות ספורות במשך היום וקצת יותר בערב, כשהוא בדרכו הביתה, שומעת את קולו סדוק מרוב עייפות וכמיהה להגיע למקום בו יוכל לשים את ראשו , לעצום את עיניו , לרפות את שריריו וללגום מלא הריאות מהשקט, מהשלווה , מהרגיעה ומהכוחות שאמורים להיות במקום שקוראים לו בית...

וגם את זה אין...

ובכל הימים הללו, אני נמצאת איתו , בליבי, במחשבתי, בנשמתי, עוברת אותם לעיתים במהירות הבזק, ולעיתים הדקות פשוט עומדות במקומן...

והיום בבוקר הצלחנו לחטוף דקות ספורות ולרוות אחד מהשני כדי שלא נלך לסוף השבוע עם העור הסדוק, וכמו המים שעוברים במהירות הבזק בתוך אדמה יבשה  שבעציץ , נקווים בצלחת שבחתיתה ומשם חוזרים ועולים לשורשי הצמח ומשקים אותו כפי צרכו , במשך כמה ימים, כך הרגשתי אותי מלאה ורוויה לעוד ימים מספר...

עד לפעם הבאה...

וכל הקטע הזה, בא כנראה כי שוב הייתי היום במשתלה, השלמת קניות והפעם גם שתילה עצמית של פטוניות, גרניום וגם גֵרבֶרות (הפרח האהוב עלי)...

יום שהכל התחיל בו מוקדם, ונעשה מתוך שקט ורגיעה של הלבד שהייתי בו, והתגעגעתי אליו כל כך...

שבת שלום חברים יקרים, עם לב מלא בתודה ואהבה על המילים הנוגעות והמחממות שכתבתם לי בפוסט על אבא שלי...

****************************

עדכון 16.00.

ג. הבכור הודיע לנו עכשיו כי הוא  יוצא לקורס מכי"ם מוקדם , בעוד 10 ימים.

יש!!