הקיץ עדיין לא חיזק את אחיזתו.

ישבנו, קבוצת הבנות, לפיקניק בצד האחר של הרי ירושלים, זה שמעל הסָטָף וצופה על עין כרם, ועננים שחורים כיסו פתאום את השמיים, כמו מסרבים להכנע לעובדה שאוטוטו הם פָאסֶה לגמרי ורוח די חזקה התחילה לנשוב בין עצי האורן שמתחתם ישבנו ופתחנו לנו שולחן פיקניק עמוס לתפארת.

אבל קצת עננים ורוח (וגשם לא היה לשמחתנו), לא ישברו אותנו, ולאחר ארוחה טובה, וקפה ושיחה וצחוק עם חברות טובות ירדנו למטה לסטף עצמו, הסתובבנו בין הבוסתנים, הצצנו בבריכה אחת וראינו את היון מלקט זרדים לבניית קן עבור ביצי זוגתו,

נכנסו לנקבת מים אחת  ואחר כך לעוד אחת (אני וויתרתי, מין  קלאוסטרופוביה פתאומית שאחזה בי, כנראה)  

ולמדנו שיר יומהולדת מקבוצת נשים בדואיות צעירות שבדיוק יצאו מהניקבה רטובות, עליזות וצוחקות

וראיתי איך נראה הסברס לפני שהוא הופך לפרי כל כך טעים ומתוק,

וגם פרי הצלף (החמצמץ) נולד מתוך פרח צבעוני להפליא

ו

והיו שם עצי רימון וזית, אגוז ותאנה  וחלקות של ירקות שאנשים מהסביבה דואגים לעבד , והיו אנשים שבאו לעשות פיקניק של שבת לפני כניסת השבת ובעיקר , בעיקר היה פשוט,

כיף.