אתם הורים פָדחנים, אמר א. הצעיר בצהריים.

וואלה, אתם באמת פָדחנים, אמר ג. הבכור בטלפון, בערב,  לפני היציאה לשמירה במחסום באמצע פיזדילוך.

וכל זאת כי הלכנו להופעה של "היהודים" אנפלאגד בהיכל התרבות...

היתה חוויה.

שכנראה היתה יכולה להיות גדולה וחזקה יותר אם גם היינו מצליחים לשמוע ולהבין את המילים, ממרומי השורה ה 31 בהיכל התרבות, בולטים עד מאוד בגיל (מעל 20 גג) ובצבעוניות הבגדים (חולצת טורקיז במקום השחור/גותי הטרנדי והאביזרים המתאימים הנלווים: צמידי ושרשראות עם ניטים, ולק שחור) בתוך המוני הצעירים ובמיוחד הצעירות שלהם לא הפריעה העובדה שהסאונד דפק את האפשרות לשמוע את המילים, כי הם ידעו אותן על בוריים...

הלהקה היתה נרגשת מהמקום, מההופעה, מעוצמת החום ששפע אליה מהקהל, והאווירה היתה מחשמלת ברגעים ומהנה ברגעים אחרים, וכאשר בשירים השקטים, אלו שמחברים את כולם, אנשים פתחו טלפונים סלולריים כדי להצטרף לשיר במקום המציתים של פעם, הבנתי שבאמת דברים משתנים עם הזמן...

והעובדה שיצאנו קצת לפני הסוף נתנה את האישור הסופי, שאכן, אנחנו הורים פדחנים שחבל על הזמן...