לפני כחצי שנה הזמנתי אלי פאנג שוואית.

אתם יודעים, אחת מסתכלת על הבית ומיד דורשת להרוס אותו לגמרי מבפנים כדי להפוך אותו לידידותי לסביבה ובעיקר לאלו שאמורים לגור שם.

מכיוון שאנחנו גרים שם כמעט 9 שנים לא היו לי ציפיות גבוהות מדי אבל מכיוון שמזמן רציתי לבדוק את ענייני האנרגיות והצ'קרות בבית וגם שמעתי אותה בהרצאה והיא מצאה חן בעיני, זימנתי אותה לייעוץ.

לשמחתי היא לא דרשה להרוס ולבנות את הבית מהמסד עד לטפחות אלא נשארה בכיוון שפוי יותר כמו לסדר ולארגון פינות מבורדקות והכנסת אלמנטים נוספים לבית (מתכת) כדי לטשטש קצת את עוצמת היסוד שלי (עץ) ששולט בו (הא!)  ולתת גם לאחרים  (דהיינו, ג. הבןזוג, ג, הבכור, א. הצעיר. החתולים מסתדרים בכל מצב. תודה.) ביטוי ביסודות שלהם וכך כולם יוכלו לחיות בהרמוניה מושלמת, בשפע ובאושר ועושר עד סוף הימים.

אמן.

והתחלנו.

בקטנה.

בלי לחץ.

בלי להכנס לפרוייקטים גדולים , כאלה שרק מהמחשבה עליהם נכנסים לדיכאון ומראש מחליטים לוותר.

לדוגמא:

הפינה הזאת היתה מבורדקת ומבולגת ובאופן בסיסי לא נעימה ברמות שקשה לתאר.

היא נמצא בדיוק מול פינת הישיבה שלנו בסלון וכל פעם שהייתי יושבת לראות טלווזיה או לקרוא או סתם לבהות בחוץ הייתי רואה אותה, מתבאסת ומזיזה את העינים.

בפינה , מתחת למדרגות היתה אדנית הידרופונית (על מים) שעם השנים הצמחים הלכו והתייבשו ובסוף מתו וכל הפינה הזאת השרתה אווירה של חוסר מעש, דכדוך וסוג של מועקה.

וכך היא נראית היום.

הצמחים והאדנית הוצאו והמקום הפך לעוד מקום איחסון, ועליו אלמנטים שקשורים ליסוד המתכת, הספרים סודרו באופן לא צפוף מדי והאווירה השתנתה לגמרי.

היום זאת אחת הפינות האהובות עלינו בבית.

במרפסת עמדה נדנדת גן בצבע ירוק כהה של כתר.

היא תפסה מקום, החלה להחליד, בקושי השתמשנו בה ובאופן בסיסי, היתה מיותרת לחלוטין.

במסגרת האירגון מחדש הנדנדה הלכה בדרך כל ג'אנק לזבל ובמקומה באה הפינה המקסימה הזאת (והזולה באופן מחפיר ממש) ומאז פחות או יותר עברתי לגור שם.

ארוחות בוקר.

קפה של אמצע היום.

קפה של אחר הצהריים.

קפה של ערב.

חברות.

וכו, וכו' וכו'.

והכל מלא אנרגיות חיוביות, הרמוניה טובה וצ'קרות פתוחות לרווחה .

(חוץ מהחדרים שהבלאגן שולט בהם ביד רמה...).

אמן!!

(וכל האמור לעיל בגללה ובגלל הפרוייקט שלה).