| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 5/2003
 הגזמתי...
אני יודעת שהגזמתי....בקניות...
קניתי וקניתי במין בולמוס כזה שלא יכולתי לעצור אותו והאוברדראפט צמח לגבהים שמעולם לא היה בו...
תמיד אמרתי על עצמי שאני אדם מאוד מחושב בענייני קניות. כשצריך, ואפשר, קונים , ואם אי אפשר, אז לא קונים...
וכך זה באמת היה ברוב השנים.
נכון שהייתי מודעת גם לעניין של קניה ריגשית כנחמה, כעידוד, כחיזוק. אבל גם אז, ידעתי להחזיק את עצמי ולעצור בזמן.
אני גם מאוד מקפידה על מה שאני קונה. גם "בקניה של עידוד" אבדוק את עצמי אם אני צריכה את זה באמת או שזה יעמוד כאבן שאין לה הופכין.
לרוב אני באמת מצליחה. גם להינות מהמוצר וגם להתעודד וגם לא להגזים.
אבל היו גם נפילות.
לאחר שאמא שלי נפטרה, הוצאתי אלפי שקלים בחודש אחד, ואני לא מגזימה...נכון, שהיה כסף וזה לא גרם לחור בתקציב, אבל אלפי שקלים...?
הרוב יצא על בגדים אבל גם כמה מכשירי חשמל שאז, אני זוכרת בברור, הם לא היו שימושיים... :)
החלטתי אז שאני מפסיקה את הדיאטות ומקבלת את הגוף שלי כמו שהוא ופשוט משקיעה בבגדים איכותיים שמתאימים לי וכך הפכתי בתקופה ההיא ליקירת חנויות כמו "מתאים לי" וכו'...
עם השנים והזמן, נרגעתי.
הקניות חזרו להיות למדודות ומחושבות כשלעיתים עוברים חודשים שלמים ללא קניה עבורי.
לפני שנה, כשהייתי בשיאו של הדיכאון, של העצב העמוק, גיליתי פתאום את עולם המכירות הפומביות באינטרנט...
וואו, איך אני חגגתי שם...לזכותי יאמר שכל מה שקניתי השתמשתי בו, לפחות תקופה מסויימת...אבל היום, בעיקר בגלל שהפסקתי לבשל עומדים לי על השיש כפסל סביבתי דומם כמה כלים מהקניה ההיא... מישהו מעוניין באופה לחם חשמלי וסיר טיגון חשמלי...  אבל גם הקניות הללו לא הגיעו לשלב ההגזמה...
הפעם זה היה חזק ממני ואפילו שיש לי סיבות מקלות...
הקניה הפכה לבולמוס. הקניה היתה ל"כדור הרגעה" אפילו זמני...
נכון שהייתי צריכה להחליף,כמעט בבת אחת, את כל המלתחה שלי, אבל לצאת מזארה עם 5 חולצות חדשות בקניה אחת זו פזרנות לשמה, ולא משנה שהייתי במצב רוח נמוך ביותר באותה הקניה.
אני קונה לי דיסקים כי גיליתי תחומים חדשים עבורי במוסיקה ואני רוצה לשמוע עוד ועוד, אני קונה ספרים כי חזרתי לקרוא ורוצה להשלים את החסר, אני קונה לי דברים קטנים אחרים כדי להרגיע את ה...את מה?
אז יותר אי אפשר. אי אפשר כך. בלי הגבלה, בלי שליטה. צריך לשים מעצור מיידי וכך יהיה...
זה לא שמחר אנחנו ברחוב. בהחלט לא, ורחוק מכך, אבל מצד שני, אני לא שרי אריסון...וצריך לזכור את זה...  .
אז מה אני אעשה בפעם הבאה שיהיה לי רע, אהפוך לשלולית, והלב שלי יטייל לו בנחת על הריצפה? יש מספר אפשרויות:
לבכות.
לכתוב בישרא עוד פוסט.
ללכת עוד ועוד (ולבכות תוך כדי...).
ותמיד, תמיד יש לי את האפשרות לדפוק את הראש בקיר... .
***************************************************************************************
מרגישה הרבה יותר טוב היום.
יכול להיות שזו הרגשה זמנית והסערה עוד תבוא אבל יכול להיות שזה מה שהייתי צריכה כדי לעבד את המידע שקיבלתי ואת הכיוון החדש בקשר שלנו.
מרגישה משוחררת, קלה, יכולה לנשום בקלות.
אני יודעת מה המצב כרגע, מה אני יכולה לצפות ממנו ומה לא וזה נותן תחושת שיחרור נהדרת.
אולי לא היתה לי אותה מאז שהכרתי את ד. מאז שהתחלנו את הקשר...
****************************************
עוד מעט יוצאת ללימודים.
עדיין מרגישה כמו בשבוע שעבר, ממוקדת במטרה, עם כוח ואנרגיות לעבוד.
במשך השבוע דאגתי להכנס לישרא רק אחרי שעבדתי קצת על המטלות וביום ראשון שלחתי למרכזת.
הייתי כל כך גאה בעצמי.
גם היום המטרה היא ללמוד, לעבוד בשיעור ולא להכנס לישרא...
לפחות עד שאגיע הביתה... .
| |
| כינוי:
בת: 65
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
