קידם את פנינו כשנכנסו לנמל תל אביב.



והמוני אנשים מכל המינים והגילאים.

בעיקר הגילאים.

כי היו שם תינוקות בית רבן כמעט

ששחו,

רכבו על אופניים

ורצו ,

והיו שם גם אנשים שמזמן היו אמורים לשבת בנחת באיזשהו בית גיל הזהב ומקסימום ללכת בין החדר לחדר האוכל או לבריכה.

אבל הם

שחו.

רכבו על אופניים,

ורצו.

ובאמצע היו כל טווח הגילאים שבין הקצה האחד לקצה השני.

ורעש, המולה, ומוסיקה והכי הכי  התחושה הזאת , שאני לא יכולה לתאר אותה לעצמי אבל ראיתי אותה על הפנים של כל אלה שסיימו את

השחיה,

הרכיבה על אופניים,

והריצה

בטריאטלון תל אביב.

ואולי אחותי שעשתה את זה בפעם השניה (וגם אחייני) יוכלו לספר על זה , במקומי.

(כן, יקירתי, הרמתי לך להנחתה).

והיה ים כחול, ורוח קלילה וחום נעים של תחילת הקיץ.

והיה כיף.

(המרחקים שונים בכל קטגוריה אבל אחותי עושה את האולימפי: 1.5 ק"מ שחייה, 40 ק"מ רכיבה על אופניים , 10 ק"מ ריצה!!

כיפק היי, כיפק היי, כיפק היי, היי, היי!).