שעולה עכשיו בראשי הוא מראה המיטה הקרירה שלי ששוכנת בתוך החדר הקריר שלי שמתקרר לו בנחת עם המזגן הקריר שלי.

ולא שחס וחלילה לא היו טיולים השבוע.

היו.

ועוד איך היו.

יום ירושלים פרטי משלנו,  שתלמה ואני עשינו לנו בטיול החודשי הקבוע וסיור ברחובות תל אביב בעיקבות משוררים שהלכו "עד לקצה" וגם לעתים מעבר לו: אלכסנדר פן , יונה וולך ותרצה אתר.

והכל היה יפה

ומעניין

ומרחיב דעת

ולב.

ויש גם תמונות ואולי גם תובנות.

אבל,

עבדתי הבוקר בגינת אדניות המרפסת השלי

(גינה זה כמו זוגיות. אם לא מתחזקים עולים עשבים שוטים...שיו, אני כל כך שנונה!!!)

וכרגע אני לא מסוגלת לחשוב על שום דבר מעבר

למיטה הקרירה שלי,

בחדר הקריר שלי,

עם המזגן הקריר

שלי.

ורק כמין פרומו לסיפור שיבוא על יום הטיול בירושלים , הנה נגיעת זהב בין עצי אורן ירוקים

(כן, אפשר לעלות להר הבית.

לא, אי אפשר להכנס למסגדים.

ובכל זאת, כדאי).

שבת שלום חברים יקרים, אחזור מחר עם דובדבנים אדומים...