הכפפות הורדו...

הדרך הקונבנציונלית הסתיימה.

המלחמה החלה...

קיבלנו תשובה שלילית.

גם לאחר השיחה עם מנהלת המחלקה לחינוך על יסודי בעיריה, מנהל התיכון לא מוכן אפילו לפגוש אותנו, שלא לדבר על לקבל את א. הצעיר לתיכון  למגמת המוסיקה.

אין על מה לדבר מבחינתו.

אני , מתוך חוסר האנרגיות שיש בי מאתמול בלילה, התכנסתי לתוך עצמי אבל ג. ,כששמע את התשובה, התפוצץ...

וכשאנשים שקטים מתפוצצים, לא כדאי להיות בטווח הריקושטים שעפים מהם...

עכשיו, הוא ביקש ממני, תני לי לדבר.

ונתתי...

הרים טלפונים ,בפניה משולבת גם לחטיבה וגם לתיכון, השתמש בכל התארים שלו, בכל הסמכות שיש בקולו ולחץ על כל הנקודות האפשריות.

ישר ולעניין, כולל הבטחה להגיע עד לסמכות העליונה של המערכת, כולל לדפוק על השולחן באופן ווירטואלי, דרך שיחת טלפון, בינתיים...

והוא הרעיד והזיז את המערכת המנומנמת משהו, לפני היציאה לחופשת הקיץ שנמשכת אצלם עד אמצע אוגוסט, ואנשים פתאום מביעים עניין לעזור באופן ממשי, לקיים פגישות , לראות מה ואיך אפשר לעשות כדי לנסות ולהביא לסיום הפרשה לשביעות רצון כל הצדדים...

הכפפות הורדו, והפעם,  אנחנו כבר לא כל כך נחמדים...

*במלחמה כמו במלחמה...