אתמול הייתי מוצפת.

זה היה שיא של ימים בהם מצאתי את עצמי, שוב , על אותה רכבת הרים רגשית שעולה ויורדת מגבהים עצומים לירידות עמוקות , דווקא לאחר תקופה די ארוכה שבה היתה בי שלווה, רגיעה ויציבות רגשית במידה זאת או אחרת...

רק אתמול בערב הבנתי שזאת הסיבה...

השלווה, הרגיעה, היציבות...

הם מזכירים לי שיעמום, הם מזכירים לי את העבר שלי...

ואני, שמתגאה שאף פעם אני לא משועממת, שאף פעם אי אפשר למצוא אותי ללא משהו שיעסיק אותי, בתת מודע, לא מרשה לעצמי להיות משועממת, כי אדם משועמם הוא אדם לא מעניין, אדם שלא ירצו בחברתו, שלא ירצו אותו...

וכאן, זה מתחבר עם העבר שלי...

עם הפחדים הכי עמוקים שלי, שאת רובם הצלחתי לפרק מתוכי, בתהליך ארוך ולא קל שעדיין נמשך ואין לראות מתי יסתיים, אם בכלל...

אבל משהו, תוכנה שמותקנת במחשב וכשמחליטים לעשות לה uninstall מקבלים הודעה שחלק מה דברים אי אפשר לסלק והם ישארו לתמיד או עד שיפרמטו את המחשב...

אבל אותנו, אותי, אי אפשר לפרמט, ואני גם לא הייתי רוצה...

יש דברים שישארו בתוכי לתמיד ואיתם אני צריכה ללמוד לחיות, לאהוב ולקבל אותם כחלק בלתי נפרד מעצמי...

וכדי שלא אהיה משועממת, וכדי שתמיד יהיה משהו בתוכי שמרתק ומרגש אותי, ואת הסביבה שלי, אז התת מודע שלי, יוצר בתוכי את הדרמה, את העוצמות של הריגוש במקום לקבל כל דבר בשיוויון הנפש (שאין לו דבר וחצי דבר עם אדישות) שבא ממקום של ידיעה פנימית ועמוקה על טבעם של הדברים ודרכם להיות...

מתוך קבלה פנימית של עצמי...

והדרמה באה  מכל מקום, מכל דבר, מכל מה ומי שסובב אותי...

וגם יוני...

וכאן היא מתנגשת עם הערבוב שיש בתוכי בין הצורך (שהוא הביטוי הראשוני, העמוק והאמיתי ביותר שיש בנו) והרצון (שהוא הדרך להגשים את הצורך).

הצורך, הוא מיידי וללא מחשבה נוספת. הרצון ,תפקידו הבסיסי להוציא את הצורך אל הפועל.

אבל כאשר הרצונות מבוססים על שיפוט עצמי לפי "שכר ועונש", דהיינו, אני מקבלת רק אם אני נותנת, ומכאן שהם לא תמיד נאמנים לצרכים הראשוניים והבסיסים שלי, ואז אני לא נאמנה לצרכים הראשוניים והבסיסים שלי והקונפליקט שבתוכי מרים את ראשו שוב...

יוני.

האם הוא צורך או רצון...?

יוני הוא צורך כי התחושות שאני חווה איתו נוגעות בחלקים עמוקים וראשוניים בתוכי שאולי לא הכרתי מעולם...

ויוני הוא גם רצון כי הקשר שלנו ממלא בתוכי את המקום שבו אני עדיין נזקקת לאישור, לאהבה חיצונית...

וכשישנו קונפליקט, בגלל סיבות חיצוניות למשל, בין הצורך לרצון , קל ליפול לתוך התבנית שבה אנחנו מלבישים את הרצון על הצורך מתוך שיפוט עצמי ותוך כדי קביעה מראש מה יראה כקבלה ומה ירגיש כדחיה, מה יכאיב לי ומה לא יכאיב לי, ותוך המנעות אינסטנקטיבית , שבאה מהישרדות, מאלמנט הכאב והדחייה...

וכשזה מתחבר עם המקום אליו הגענו לפני חודש, עם השיא הרגשי שחווינו, ישנו הפחד שלא אוכל לחזור ולהרגיש כך שוב, והפחד הזה בא מתוך חוסר האימון בי , בצרכים שלי, בתחושות שלי... וכך מתחברים להם הפחד משעמום וזכרונות העבר שלי, החשש שלא אחווה עוד עוצמות רגשיות כמו שחוויתי והבלבול בין הצורך לרצון, לימים בהם אני מרגישה מותשת, מוצפת ומרוקנת כאחד...

ולאחר השיחה אתמול בערב, קיבלתי הוראה להתמקד בשקט הפנימי ולהפסיק את הדו שיח הסוער לעתים ביני לבין עצמי ואת חיפוש התובנות, כך שסביר להניח שהפוסטים הבאים יתמקדו בכחול השמים, אור השמש הזוהר וציוץ הצפורים שבאוויר...