אני לא מצליחה...

כבר יומים אני מנסה לכתוב על הסרט "חינוך רע" של אלמודובר, כותבת, מוחקת, מתחילה מחדש בטיוטא חדשה, ושוב היא נשארת לא גמורה ומיותמת...

רציתי לכתוב על הנושא שהוא טאבו חברתי ומוסרי ומצמרר אותי בכל פעם שאני נחשפת אליו.

רציתי לכתוב על הכאב, על אובדן הזהות, על האסור ועל המותר, על ההדחקה, על ההתפרצות של הרגשות, על דברים שנראים ודברים שאינם נראים כפי שהם, על חיים של חיפוש מתמיד ועל אובדן, מציאה ואובדן מחדש, על הרוע האנושי והחמלה האנושית שהולכים ,כמו דברים אחרים בחיים, שלובים זה בזה...

על גאוניות של במאי שנוגע בעצבים המודלקים של חייו המוקדמים בעדינות ורגישות של מנתח כלי דם זעירים היודע שכל תזוזה לא נכונה עלולה להביא , תוך שטף דם עצום למותו של החולה...

רציתי לכתוב על היופי, על עוצמת הצבעים, על הפרחים שנשפכים שם מכל עבר ובכל סצינה כמעט, ועל קולו הצלול , הכנסייתי, המאמין והבוטח של ילד ששר Moon  River על גדות אגם שקט רגע לפני שעולמו מתהפך עליו לתמיד...

רציתי לכתוב את כל זאת , אבל  בראשי עלתה כל הזמן תמונה אחת של קיר לבנים וטיח חשוף המכוסה בשיברי זכוכית ומוזאיקה צבעוניים ומנצנצים שמודבקים בנסיון להעלים וליפות משהו שכבר לעולם לא יוכל להעלם ולהסתיר את הכאב שמביא את האנשים למקומות שמהם אין דרך חזרה...

רציתי לכתוב ולא הצלחתי...

או שאולי כן...

ומי שהצליח יותר הוא כמובן הפסיכופת...