| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 5/2003
 אתמול, בפעם הראשונה מאז שהחל אצלי התהליך
עברה בי בחטף המחשבה "למה הייתי צריכה את זה..."
זה הכוונה לשינוי. ל"אני" החדשה.
בחודשים האחרונים, היא ניסתה להסתנן לראשי לא פעם, בימים הכי קשים, בתקופות הכי כואבות. ולא נתתי לה אפילו להמשיך. עוד בתחילתה סילקתי אותה מראשי ומיד הייתי שואלת : את רוצה לחזור ולהיות חסרת חיים , חסרת חיות כמו אז? כמו בשנים האחרונות?
לא. לא. לא. לא.
אבל אתמול היא הצליחה להסתנן יותר עמוק ונשארה מספר דקות עד ששוב סילקתי אותה, אבל לא יכולתי להתעלם ממנה...
למה? למה היא צצה? אני באמת מצטערת על מה שאני עוברת? חווה? מנסה?
לא. לא. לא. לא.
האם אני באמת רוצה לחזור להיות פמה ההיא?
לא. לא. לא. לא.
אז מה קרה אתמול שלא קרה בפעמים האחרות? למה הרשת לה להכנס לתוכך?
אולי כי הייתי עייפה... מותשת מהסחרחרה בה אני נמצאת, מרכבת ההרים הזאת שאני מסתחררת בתוכה כבר 9 חודשים...
לידה מחדש...
כמו תינוק שנולד אני לומדת כל יום דברים חדשים, פוסעת פסיעות חדשות, חווה חוויות, מתוודעת לרגשות, לתחושות, לרצונות, לתשוקות שהיו חבויים עמוק עמוק....והגילוי המחודש שלהם מביא לריגוש, לשמחה וגם לעיתים, לעצב ועייפות...
וכמו תינוק אני בוכה בדיוק באותם המצבים, לא יודעת לפעמים איך להכיל בתוכי את מגוון ועוצמת הרגשות...
כמו תינוק חדש אני רוצה לנסות שוב ושוב, ואפילו כשיודעת שאני עלולה ליפול, לקבל מכה. לא רוצה שיפריעו לי, שיעצרו אותי, רוצה לנסות לבד, רוצה ליפול לבד, רוצה להרגיש את התחושה הזו בלב כשיודעים ש...
וכמו תינוק צריכה שיקחו אותי לידיים יחבקו אותי, יחזיקו חזק ויגידו לי שיהיה בסדר, שאני אגדל ואצליח להתמודד עם הכל...
האם אני משכנעת את עצמי שטוב לי כך יותר מאשר לפני כן? האם באמת כך? ואולי עדיף שלא להרגיש , לחיות חיים של קר ישר ------------------ בלי תזוזות כמעט, בלי רכבת הרים או קרוסלה, בלי כאבים כמעט אבל עם עצב, עמוק לעיתים, שנמצא בתוכי באופן תמידי כמישהו שעבר לגור איתי, ובלי התנסויות חדשות, ריגושים , התרגשויות והנאות גדולות...
האם כך יותר טוב? האם היה לי אז יותר טוב?
אני יודעת את התשובה. אפילו לא צריכה לחשוב עליה.
לא.
לא רוצה לחיות כמו אז.
רוצה את העכשיו, את החיים האלה.
אין לי שום התלבטות בתוכי, שום מאבק, שום קונפליקט .
והמחשבה? אז מהיכן היא באה?
לא יודעת. באה, היתה, נעלמה...ואולי תחזור שנית. זה לא משנה את המצב , את הרצון שלי...
לחשוב מותר, פמה, עדיין... :)
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
