כשהציעה אחותי, לפני כך וכך שבועות, שאבלה מספר ימים בביתה בהרי הגליל התחתון, אהנה מרוח הרים קרירה ויבשה, בילוי בבריכה, בקולנוע וסתם אסתלבט לי מול צריחי המסגדים של סחנין המתפתחת , כשכל מה שאני צריכה לעשות זה רק להיות שם מעצם היותי אדם בוגר (נניח...) ולהשגיח על ילדיה (הצעירים יחסית ) בזמן שהיא ובעלה שיחיה, יחרשו את כבישי רומניה,
אמרתי לעצמי וגם לה:
אחלה!
אמא מחליפה!! יששששש!!
ואז קפץ יפתח הצעיר והזכיר לי שבמסגרת החוקים אני צריכה להתכונן לטריאטלון הקרוב...
אופססס.
אם כך , אז סופר נני, אמרתי לעצמי,
אבל במחשבה שניה הבנתי שאם מישהו יארגן את החיים מחדש, זה הם לי ולא להפך.
ואז החלטתי פשוט להיות אני.
נעים להכיר, פמה, דודה מגניבה.
וכך אזכיר לעצמי מחדש איך זה להיות עם ילדים צעירים, ללכת איתם לבריכה, לסרטים (מדובבים!! שולתתתתים!!!!!11) ולמצוא על כל שאלה (ויש לו הרבה, ליפתח הנבון), תשובה.
או שלא...
והכי הכי, להינות מהם ולהחזיר אותם שלמים ובריאים וגם מרוצים, להוריהם.
להתראות חברים יקרים, אני אחזור בסופו של השבוע הזה (לא צריך להוציא ממחטות, אני אבוא לבקר) .