ששורה עלי, אחרת אני לא יכולה להסביר את הימים שעוברים להם במהירות (לצערי)

ומתנהלים להם בעצלות ובנינוחות של חופש מושלם בין הליכה לבריכה, ישיבה מתחת לעץ זית ובהייה לתוך הנוף ההררי שתמיד משרה עלי שלווה , תוך כדי שרוח קרירה מלטפת את פני ואת גופי,

ובין שיטוט במתחם "ביג" הענק של כרמיאל, שדווקא שם, מצאתי את השמלה במידה שלי , אותה חיפשתי לשווא לפני שבועיים בקניונים הקרובים לביתי.

בסוף, אחותי עוד תגבה ממני תשלום על החופשה הבלתי צפויה והמהנה כל כך...

להיות ולחיות ימים בתוך קהילה מסויימת מכניס אותך גם לדברים הרגילים והיומיומיים שלהם שלאורח לרגע, אפילו לא נראים, ולמי שחי כאן, זה נראה הכי טבעי בעולם.

הילדים כאן מזכירים לי את הילדים בקיבוץ בו הייתי מתארחת בימי ילדותי/נערותי.

ראשית, הם הולכים יחפים.

כל הזמן.

גם על המדרכה הבוערת והאספלט הרותח.

והם קוטפים סברסים.

מהשיח.

ורוכבים על אופניים על ההרים והגבעות.

ובכלל, הכל כאן כל כך ...

חופשי.

ופתאום יש חשק עמוק לקום לעזוב את העיר הגדולה, הרועשת והמפוייחת ולבוא לגור על ראש פיסטין באמצע הגליל.

כן. בטח.

מזל שאני חוזרת מחר הביתה וזה יעבור לי .

ויפה שעה אחת קודם!!

שבת שלום חברים יקרים, מקצה הר שבו אפשר ללטף את העננים...