כל הנוסעים בכבישי גוש משגב וכביש כרמיאל - צפת:

הנהגת שנסעה (!?) בכבישים הנ"ל כשהיא מאובנת מאימה,

אוחזת בחוזקה עד כדי שהלבינו פירקי אצבעותיה בהגה המכונית,

שעלתה בהרים וירדה בעמקים במהירות ממוצעת של 40 קמ"ש

ונסעה בכביש כרמיאל - צפת במהירות, המופלאה גם היא, של 60 קמ"ש ,

כשכל תמרור של "סיבובים מסוכנים" או "זהירות , החלקה" מעודדים אותה עד אין קץ (אמאל'ה!!)

כשכל הדרך היא מתפללת לקצת אור ולמה לכל הרוחות אין שם פנסים לאורך כל הדרך כמו בתל אביב המעטירה,

כשכל אלו שתכננו לצאת ולבלות הערב ומצאו עצמם מזדנבים מאחוריה, תוך כדי שהם צופרים, מאותתים באורות גבוהים (תזד... כולכם!!!!  )ועוקפים אותה על פס לבן (!!!) ומאחלים לה , כנראה הרבה בריאות ואושר (לא!),

הנהגת הזאת,

הגיעה הביתה.

ובשלום.

עכשיו אתם יכולים לצאת ולבלות בשקט.

אני, לעומת זאת, אאסוף את עצמותי המשקשקות והמפורקות ואגרור את עצמי , למיטה.

וכל זה, כי אחותי שתחייה, רצתה להקל עלי ובמקום להסיע את אחייני לתחרות בכפר בלום בשבת בשש בבוקר (אכן, שעה לא הגיונית בעליל ) אירגנה שאקפיץ אותו , ערב קודם, לחבר באחד מישובי הסביבה ומשם יצאו לתחרות.

ו"הסביבה", באיזורים הללו, זה דבר יחסי מאוד.

מאוד.

מצד שני, בפעם הבאה, תנו לי את כפר בלום בשש בבוקר. .

שבת שלום ומנוחה.

(וכן, פוסט שני באותו יום.

אין ספק שאני נסערת...).