שמיים כחולים,שמש זורחת, ציוץ ציפורים...(נניח...)

השניות הללו, השניות הספורות ברגע שבו מתעוררים...

השלווה שהגוף עדיין נמצא בא, יונק את הדקות האחרונות בין השינה לבין העירוּת, בין החלום למציאות..

מנסה להבין היכן אני נמצאת, שומעת את הרדיו מטרטר לי את יומן הבוקר (שריטה שלי , הזמן היחיד שבו אני מתעדכנת מה קורה ברדיוס מסביב לי...) ,ואז כמו סרט מהיר מתחילים להעלות הזכרונות של האתמול ...

היום בעבודה, טלפונים, שיחות, חברות...

הפגישה...המילים, השיחה, המגע...ביחד...

ובעת ובעונה אחת, באותו הסרט, שאין לו עבר והווה מסודרים, מתחיל לעלות גם היום...

הדברים שמתוכננים, העבודה, הציפיה המתוקה, הטלפונים, חברות, פגישות, תל אביב...

ואז זה מכה בי במכת ברק חדה...

הסרט נעצר בחריקה צורמת...התמונות מטשטשות ונקרעות...

צמרמורת עוברת בי, זיעה קרה שוטפת את גופי...

הבלונדה חוזרת...

I'm doomed...

ה צ י ל ווווו !!!

פמה שעומדת לטבוע בים של מספרים והגיון לא צרוף...