| 6/2003
 לוותר...?
במשך כל סוף השבוע חשבתי מה לעשות...מה לעשות...?
להחליט שזהו, זה לקראת סיום (בלי שום דבר שמאשש את זה במציאות) או להמשיך עם זה, לזרום כמו שאומרים, לתת לארועים להוליך אותי לאן שיוליכו אותי...
אני מרגישה אני מקבלת מסרים כפולים מצידו של ד. ואולי בלי שאפילו ישים לב לזה...
מצד אחד אמר לי מה שאמר ומצד שני, כלום, שום דבר...
מצד אחד חוזר להליכות שלו (עם אישתו) דבר שמראה שהוא מתחזק, ואולי מתחיל לחזור לחיים, מצד שני, כלום, שום דבר...
מצד אחד אנחנו ממשיכים לשמור על קשר יומיומי הדוק, עם שיחות טלפון ומיילים, מצד שני, כלום, שום דבר...
בשבוע שעבר, כשהייתי כפי שהייתי, רציתי לתפוס אותו ולשאול מה קורה? מה אתה רוצה ממני לכל הרוחות? כי אני, אני יודעת מה אני רוצה ממך, אז מה אתה רוצה ממני...?
אני מודה. קשה לי כשהדברים לא מתקדמים כפי שאני רוצה אותם.
מעולם לא הייתי במצב כזה, בו אני צריכה להמתין כל כך הרבה זמן בלי אפשרות לדעת אם הדברים אכן יתרחשו כמקווה או לא...לתת להם לזרום כמו שאומרים (מצד שני, מעולם לא הייתי במצב כזה בכלל. נקודה.).
וגם עכשיו, אני מנסה ונופלת, מנסה שוב, מתחזקת ושוב נופלת. חשבתי שאולי זה מתחיל להגמר. מתחיל להגמר לי , מתחיל להסתיים בכלל...
כשיצאתי להליכה בשבת חשבתי על זה פתאום הבנתי מה אני עושה.
אני מוותרת.
אני מוותרת כשזה לא הולך כמו שאני רוצה, כמו שאני מתכננת.
אני מרימה ידיים ואומרת לעצמי שאי אפשר להכריח מישהו שלא רוצה...נכון, באמת אי אפשר, השאלה היא האם זו האפשרות היחידה העומדת בפני...להרים ידיים וללכת...
ואז נזכרתי בדברים שנאמרו לי בשבוע שעבר...
מישהי אמרה לי שהיא לא מוותרת כשהיא רוצה משהו, מישהו ואפילו אותו מישהו עדיין לא סגור על עצמו, לא בטוח...היא לא מוותרת...
ופתאום זה הסתדר לי. הסתדר אצלי בפנים...לא לוותר...
אני משתמשת בזמן האחרון באינטואיציות שלי, שהיו חבויות במשך הרבה שנים...לא מעט דברים הרגשתי אותם "בבטן" ורק לא ידעתי איך להוציא אותם לפועל, ולעיתים, הספיקה לי מילה ממישהו כדי שאבין כיצד...
וכך גם הפעם...החלטתי לא לוותר.
עדיין לא הולכת ממנו, לא מסיימת את הקשר, לא ממסמסת אותו...
אתן לו להימשך כפי שהוא, אדבר, אשאל, אומר את מה שאני מרגישה, כמו שהחלטתי לפני זמן מה, כמו שכבר עשיתי...אראה איך הדברים מתפתחים, לאן הם הולכים, ואמשיך לפי תחושות הבטן שלי, ואם אטעה ואהיה אולי נודניקית ולחצנית (דבר שמפחיד אותי להפוך לכזאת), לא נורא, בסוף , בסוף אני אבין...
וזה לא קשור רק לד. , זה קשור גם לדברים אחרים, לאנשים אחרים...
אני יותר לא מוותרת כל כך מהר... עוד תבנית שהחלטתי לשבור...
**********************************************
ובלי שום קשר לזה, זכרון לא רע, יכולת הסקת מסקנות לוגית (אני? אני? לוגית?) וקריאה בבלוג חדש בישרא הביאו אותי להבנה שאני מכירה אותו, את משפחתו ואת חייו, והוא, הוא מכיר אותי מסיפורים...
אוי...
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
