חלק מהזמן הייתי בטלה מעבודה

ואת הלימודים הרצינים כבר מזמן שכחתי וגם לא התגעגעתי.

ואת החמש שנים הללו ביליתי כאן.

חלק גדול באינטנסיביות גדולה מאוד ובתקופה האחרונה, מתוך איזון שמצאתי בתוכי ביחס למקום הזה, פחות.

זה בית.

ולא משנה שאין לו ארבע קירות, חלונות , דלת וגג אדום.

זה בית על כל מה שהמילה הזאת מקפלת עבורה בתוכי.

ועל הבית הזה ,

ועל החברים שבו,

כל אחד ואחד מהם,

אלה שאני מכירה אותי בלייב ואלה שנשארים ווירטואלים,

אני אומרת,

כל יום ויום

תודה.

(חמש שנים מפתיחת הבלוג הראשון).

*(מכאן).

(ועל יום השנה בשנים הקודמות אפשר לקרוא ברשימות, בצד).