| 6/2003
 השקט שלאחר הסערה...
ביום שישי בבוקר האובן עדיין שלט בכל מקום. אוויר חום, חולי, חשוך ומעיק התחיל את
היום אבל ככל שהשעות התקדמו לקראת הצהריים, השמש הצליחה להסתנן ולסלק את האובך והמועקה שהשרה...
התחלנו את היום בביקור של חבר לעבודה של ג. בבית החולים. אדם צעיר, אמצע שנות ה 40 שעבר כבר צינתור שני, ללא הסימפטומים של משקל, אוכל וכושר, להיפך, אבל כנראה עם משהו תורשתי שידרוש ממנו לעשות צינתור כל שנה או ניתוח מעקפים בשנה הבאה...
אחר כך, נסענו להסתובב בתל אביב.
תכננו על שינקין, שוק בצלאל ושוק הכרמל.
אני מתה על שווקים. בחו"ל לא יהיה מצב שלא אבקר בשוק אחד או שניים, ועדיף מבחינתי שוק אוכל. ודווקא כאן בארץ, אני מתעלמת מהשווקים, כאילו לא נאה לי לבקר בהם...נו באמת...
התחלנו בכרמל.
המוני אנשים, לא ממש נקי, רעש, צפיפות, שוטרים, שירים, צעקות של המוכרים והכל תוסס ומלא מרץ, סחורה משגעת (במיוחד באוכל), שעושה חשק לקנות עוד ועוד ולבלות את סוף השבוע במטבח .
חיפשנו את דוכן הבורקס שאכלנו אצלו פעם, והוא גם הופיע בתוכנית של גידי גוב. אף פעם אנחנו לא קולטים אותו בסיבוב הראשון וכך גם הפעם. ביד אומן ובעדינות הוא לוקח בורקס גדול, פורס אותו לחצי, מוסיף פרוסות ביצה קשה, עגבניות , פלפל חריף , מלח ופלפל בדיוק כמה שצריך , מוסיף מלפפון חמוץ סוגר ומגיש. טעם גן עדן...
יותר מחצי שנה לא אכלתי בורקס ואם לשבור את זה, עבור הבורקס שלו (חצי בורקס ליתר דיוק...  ) ולא פחות מזה...
כוס של מיץ אשכוליות אדומות וכוס מיץ גזר סיימה את ארוחת הבוקר שנאכלה בעמידה והייתה טעימה מארוחות בוקר מושקעות בהרבה...
סיכמנו עם עצמנו שנחזור לשם בתדירות גבוהה יותר... :)
סיבוב קצר בשוק בצלאל ובשינקין סיים לנו את בוקר יום שישי...
בדרך לחניון הסתכלנו על הבתים בלב תל אביב.
יש בהם משהו מיוחד. יש בהם מין קסם בבתים הישנים הללו, שחלקם מתפוררים וחלקם שמורים כל כך יפה...
היתה לי דודה שגרה במרחק פסיעות משיניקין. כילדה הייתי מבקרת אצלה המון. זוכרת את הדירה החשוכה במיקצת, התיקרות הגבוהות, את הרצפות המצויירות ביד, את היציאה לגינה (היא גרה בקומת קרקע) שלא היתה מטופחת ודי פראית ולי, כילדה, נראתה כארץ פלאות, הכל נראה לי מיוחד וקסום...
היא נפטרה מזמן...לפני כמה שנים עברתי ברחוב והצצתי לתוך הגינה...הכל נראה כל כך אחרת, קטן ועלוב...איך הזכרונות שלנו עושים לנו עולמות מיוחדים שנשארים איתנו לכל החיים...
ג. העלה רעיון, מאוד ראשוני שאם יתפתח זה סיפור לעוד יותר מ 10 שנים, שאולי , אולי כשהילדים יגדלו, ויעזבו את הבית לחיים משלהם, למשפחות משלהם, אנחנו נעזוב את העיר בה אנו גרים היום ונקנה בית בלב העיר הגדולה...הסכמתי איתו. זה נראה לי פתאום כל כך נכון...
ולזכור שאני , פעם עד לפני פחות מ 10 שנים לא יכולתי לסבול את העיר הזאת. שנראתה לי כל כך גדולה, חסרת ייחוד, מלוכלכת, רעשנית, וצפופה...רק לאחר הביקור הראשון שלי בלונדון יכולתי להבין את הקסם שיש בעיר גדולה ותוססת, רק עם האהבה שלי ללונדון צמחה האהבה שלי לעיר הגדולה, לתל אביב...
שאר סוף השבוע היה מהנה כמו התחלתו...
שינה טובה, יכולת לשבת בשלווה ולקרוא קצת, קצת ישרא, סרט מצויין שראינו "תא טלפון", לא מתישה את עצמי בעיסוקים במשך כל היום , מרגישה את השלווה שחזרה אלי , חושבת על מה שקורה איתי, חושבת עלי ועל ד. , לא מפחדת מהמחשבות...
משחק האליפות של מכבי (אני מול המחשב, הגברים צורחים בסלון), הסרט "מטריקס" הראשון כהכנה לשני שנראה בשבוע הבא וסוף השבוע הסתיים...
זה הפוסט האחרון במסגרת מתקפת הפוסטים של פמה ליום ראשון...
הוא דווקא היה אמור להיות ראשון (ויחיד) אבל מה לעשות, שאצלי הדברים לא הולכים כפי שמתוכנן...
מזל שאני לרוב לא כותבת מהבית, יהיה שקט עד מחר... 
יום ראשון כמעט ועבר, שיהיה שבוע טוב לכווווווווווווולם...
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
