נעולות בתוך זוג נעלי בירקנשטוק עם פרחי היביסקוס אדומים גדולים

הן שלי.

וזאת כנראה סוג של הוכחה שהמשיח ממש מעבר לפינה או לחילופין, שסוף העולם מגיע,  כי אחרת אי אפשר להבין איך הגעתי עד לכאן במסע החיפושים שלי אחר הנעל האולטימטיבית איתה אוכל לעמוד 6 שעות על הרגליים ולא לחשב את קיצי לאחור.

מצד שני, אחרי שבע וחצי שעות על הרגליים עם הנעליים האלה כל מה שרציתי היום היה לקפוץ מהקומה ה 12 ופשוט להרגיש שכבר לא כואב לי.

(אבל המוכר החביב בחנות אמר לי שכך זה עם בירקי - שם חיבה - צריך ללכת איתם לפחות 4 ימים רצוף כדי שהרגליים ישתחררו.

או שאני אשתחרר קודם.

לתמיד.

אחד מהשניים... ).