| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 6/2003
 נשים, גברים ומה שבינהם...
אישה לא יוזמת.
אישה לא מתקשרת.
לא מראה שרוצה אותו.
לא אומרת לו עד כמה היא רוצה אותו.
הנשים מרגישות הגברים הרבה פחות ...
אם לא תזהרי הוא יזרוק אותך. אם תרדפי אחריו הוא יזרוק אותך.
שבי וחכי...
אלה התובנות (וההכללות) שגדלתי עליהן כשהייתי צעירה.
שילוב של ספרות רומנטית של בנות הנעורים, ומי שקראה את הספר "נערות בחבר'ה" יודעת בדיוק למה אני מתכוונת, גם דברים שטופטפו לאוזני לאט לאט ע"י הנשים במשפחה, סבתא שלי במיוחד...וכשאת בת עשרה שלא ממש בטוחה בעצמך וחיה על עולם רומנטי בו תמיד ישנו אביר שבא על סוס לבן (או באוטובוס ליתר דיוק) את מפנימה את התובנות הללו...
תוסיפו את העובדה שהקשרים עם בנים לפני שהכרתי את ג. היו די מאכזבים, שוב לפחות לפי קנה המידה שלי אז, ואת העובדה שאני נמצאת עם אותו הגבר מאז גיל 17 , וכך אפשר להבין שהגעתי עם חלק גדול מהתובנות הללו עד היום...
למעשה אין לי מושג איך מתנהלים , בימנו, בתחילת המאה ה 21 גברים ונשים בקשרים בינהם...
כשהחל הקשר עם ד. המשכתי להתנהג לפי אותו הדפוס שטבוע בתוכי מגיל העשרה, ובתחילה, הדברים התנהלו לפי איך שחשבתי שצריך להיות...הוא יזם, אני הגבתי, הוא חיזר אני ריחפתי...
ואז הדברים השתנו...ופתאום זה לא הלך לפי איך שאני מכירה ויודעת והתחיל להתגבש קונפליקט בתוכי...
חודשים ארוכים של התחבטויות ומאבקים פנימיים , קריאה של דברים שנכתבו לי ובבלוגים אחרים ושיחות עם אנשים (כן, קוקסטה, במיוחד את... :)) הביאו להבנה שהדברים אינם כפי שהוטמעו בתוכי והביאו לתחילתו של שינוי אצלי גם בתחום הזה ...
ההחלטה שקיבלתי לפני מספר שבועות שאני לא שותקת ומחזיקה בתוכי דברים, והביצוע שלה, הנסיונות שעשיתי בימים האחרונים, ליזום, להגיד, לכתוב, לא לוותר, לא להחזיק בתוכי, לא לצפות שרק הוא יעשה מעשים ואני רק אגיב, להבין שגם הוא רוצה לראות ולהרגיש שרוצים אותו, הדברים הללו שהתקבלו בשמחה על ידי הצד השני עוררו בי פליאה כל פעם מחדש, וגם שמחה קטנה בתוכי...
עוד משהו שמשתנה אצלי, עוד תובנות ישנות שאני משתחררת מהן... 
וזו עוד סיבה מדוע אני עדיין נשארת עם ד...
****************************************************
כאב ראש פולח מהבוקר שמתרכז במיוחד באזור העיניים והרקות, ושום כדור , גם לא אדוויל הכי חזק (יבוא ישיר מלונדון) לא הביא להפסקתו מביא אותי לתחינה שמישהו פשוט ישים קץ לייסורי...פטיש בראש אולי...  .
והיום שלפני עוד ארוך עד אין סוף...
נו, לפחות הבוסים הלכו לבלי שוב, לכל היום כנראה...  (עם כאב ראש...)
יהיה טוב...
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
