זאת היתה מ-ל-ח-מ-ה !
אין דרך אחרת לתאר את מה שהיה שם...

כנצר מפואר לנמר ממשפחת הטורפים הוא ישב/שכב בכלוב , מבטו מזרה אימים, שולף ציפורוניים חדות, חושף שיניים באיום ומיילל יללות איום בקריעת גופנו לגזרים אם , רק אם תיפול לידיו ההזדמנות בדקות הקרובות...

"כתם" אצל הווטרינרית.

חיסון שנתי שהיה צריך להעשות עוד לפני 3 חודשים, חשש לפיטריה מעל העין ובכלל, כדאי שהרופא יציץ בו פעם בשנה לפחות...

יש מרפאה בשכונה, הזמנתי תור והגענו.

כבר כשהכנסנו אותו בבית  לכלוב שלו הוא לא ממש התלהב מהרעיון ובמכונית הוא יילל יללות מעוררות חמלה שהפכו לשריקת צצצצצ מאיימת ונסיון סריטה כששרון הווטרינרית (המקסימה) רצתה ללטף אותו ליטוף של הכרות...

לא הייתה ברירה...

את הטיפול (זריקות חיסון ותילוע  - נגד תולעים) האדון עבר בתוך כלוב מיוחד שנראה כמו סוג של כלא בימים הכי רעים שלו שהומצא בדיוק עבור טורפים כמוהו...

חוץ מזה, התברר שכבודו שמנמן וצריך להוריד קילו וכך הוא יתחיל לקבל ארוחות מדודות לפי גודלו פעמים ביום ולא קערה מלאה במשך כל היום, דהיינו מזנון פתוח וחופשי, כפי שהיה רגיל עד עתה...

והחשש שלי נגרם נזק גדול ואולי בלתי הפיך לנפשו החתולית , מה שידרוש תקופה ארוכה של טיפולים אצל פסיכולוג חתולים מומחה (בטח יש מישהו שעושה הון כסף מהרעיון הזה...), התגלה כמופרך לאחר שחזרנו הביתה, יצא מהכלוב והלך לנמנם  בפינתו האהובה תחת הפילודנדרון במרפסת...

הפסקת אש , עד פברואר...מיאווווו...

ואת ההתאוששות המקרבות ומהציפורניים השלופות העברנו ג. ואני במקום האהוב עלי, גיליס, בשולחן על הים...

שעה אחרת לארוחת בוקר, אנשים אחרים, רוח אחרת, אווירה אחרת...

יש משהו באוויר של תל אביב ביום שישי בצהריים שקורא להתלבש באווריריות של מכנסיים לבנות , גופיה קלילה וכפכפי צבע עליזים... בקרוב אצלי כנראה...(עד לאן אני עוד יכולה להדרדר...תמהני...).

שבת של נסיעה לצפון מחכה לנו מחר, ויחד עם זאת, רעיון פרוע עד מטורף לגמרי  שעלה בראשנו ועליו יסופר רק אם יבוא לידי ביצוע...

ושאלה שנשאלת: מכון כושר, כן או לא...? (שאלה רטורית...לא חייבים לענות...)

שבת שלום חברים יקרים, שבת של התפנקות עם כל מה ומי שאוהבים...