|
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 6/2003
סיפור אמצע שנות השבעים. נערה בגיל העשרה. מסובכת עם עצמה ועם כל העולם. בשלב מסויים עולה הרעיון לדבר על כל מה שמציק, כבד, בוער בה עם מישהו אחר, מקצועי. היא מסכימה. הוא פסיכולוג, מכר מקצועי של אמא שלה. נפגשים פעם בשבוע במשך החופש הגדול ההוא. נוסעת בשני אוטובוסים למושב ליד הרצליה. יש לו בית עם חצר גדולה בה הוא מגדל סוסים. השיחות משמשות לה כצינור להוצאת קיטור, דברים שמעיקים לה, מריבות עם אימה ועם שאר העולם, ההתחבטויות הפנימיות, הבדידות של בני העשרה...פעם אחת נתן לה גם לנסות לרכב על סוס...נסיון שלא נחרט ממש בזכרונה... עם סיום החופש הגדול הסתיימו הפגישות ולמעשה מעבר למידע מסויים פה ושם ששמעה מאימה, הוא נשכח מזכרונה... עברו שנים. תחילת שנות התשעים. יום שישי בצהריים, לוקחת עיתון מהסטנד בחנות ומתאבנת... כותרת גדולה מרוחה על כל העמוד הראשון: "סוכן הק.ג.ב ב"במוסד" נחשף לראשונה לאחר עשרות שנים..." וליד הכותרת, התמונה שלו... של הפסיכולוג ההוא, מלפני שנים... מתקשרת בהלם לאמא שלה. כן, היא ידעה, לא, היא לא יכלה לספר לה, אסור היה לדבר על זה, בטחון המדינה וכו'... שומעת את הסיפור המלא. כיצד אידאולוגיה, אמונה עיוורת בדרך מסויימת הביאה אדם למסור סודות מדינה כמוסים ביותר למדינה אחרת, מעצמה עולמית... כיצד חשב לאורך זמן שהמעשה שלו מוצדק ונכון. כיצד הבין, לאחר זמן, שרעיון בו האמין (הקומוניזם) יש בו צדדים אפלים שמטרתם אינה כפי שהיא מוצגת תמיד לציבור הרחב... ואז החליט לשתף פעולה, מסר מידע על מפעיליו ועל הדרכים שהם השתמשו כדי להשיג את המידע, על פעולותיו בארגון. בתמורה קיבל, בין השאר את האפשרות ללמוד פסיכולוגיה בכלא וכשהשתחרר היה לפסיכולוג קליני. עבד עם בתי חולים לחולי נפש, שימש כקב"ן במלחמת יום הכיפורים וטיפל בחיילים שחזרו מהשבי ובהלומי קרב. הוא המשיך בחייו, התקבל בחברה כאדם רגיל עם אישה וילדים שחיכו לו בזמן שישב בכלא. מי שהיה צריך לדעת, ידע, מי שלא, לא ידע. סיפור אמיתי לגמרי. הנערה ההיא, זו אני. ולמה נזכרתי בו פתאום? דיפדפתי אתמול בספר"המרגלים , פרשיות ריגול במדינת ישראל" של יוסי מלמן ואיתן הבר, ופתאום נתקלתי בפרק המספר את הסיפור שלו וכיצד ניתפס... אלו פגישות מזמנים לנו החיים ולך תדע אילו סודות מחזיקים אנשים בתוכם...
| |
| כינוי:
בת: 64
|