| 6/2003
 לונדון ואני - הקדמה
זו היתה אהבה ממבט ראשון...
המטוס עבר את תעלת למאנש והתחיל להנמיך לנחיתה, יורד מבעד לעננים הלבנים שבתוכם שייט בשעות האחרונות.
ישבתי ליד החלון מסתכלת באדמה שנגלתה לעיניי ועוברת בי המחשבה: זה בדיוק איך שתארתי לעצמי כל השנים, מרגישה מחנק בגרון, משהו בעין...זהו, הגעתי ללונדון...
נובמבר 1994.
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי אנגלופילית.
אוהבת ומתעניינת בכל מה שקשור לאנגליה: שפה, תרבות, אנשים, גאוגרפיה, הסטוריה (בוודאי, איך לא... ), מנטליות, משפחת המלוכה...
לכן, כשעלתה האפשרות שאסע, בפעם הראשונה כאדם בוגר, לחו"ל עם ריקי חברתי לעבודה אז, לונדון עלתה כאפשרות הטבעית ביותר, הן בגלל ידיעת השפה והן בגלל שאני מאוד רציתי.
נחתנו בעיר שהיתה כבר מקושטת לחג המולד , תוססת וסואנת, עיר גדולה יותר מכל מה שהייתי בה אי פעם בחיי לפני כן, ולאחר יום הרגשתי שם בבית...
ומאז למעשה לא השתנה דבר...
אני כבר לא סופרת את מספר הפעמים שהייתי שם, לאחר הפעם העשירית נשברתי...
בכל פעם מחדש, כשאני יוצאת מבית המלון לאחר ההתארגנות הראשונית, עומדת בחוץ, עוצמת עיניים ושואפת לתוכי את הריח של העיר: קצת עשן, קצת בייקון מטוגן, קצת גשם אני מרגישה: הגעתי הביתה... .
אם אתחיל למנות את המקומות שאני אוהבת שם אצטרך לפתוח בלוג מיוחד לכך אני חושבת, אבל כל ביקור בלונדון יפתח בהליכה מאוקספורד סירקוס דרך ריג'נט סטריט עד לפיקדילי, תמיד אלך במסלול מטרפלגר סקוור עד לבתי הפרלמנט דרך הוויטהול, מקום בנייני השלטון של האימפריה לשעבר, יהיו הצגות , יהיו שווקים, נסיעה ברכבת התחתית (אני מתה על זה!!) והרבה הרבה הליכה רגלית, לספוג עוד ועוד מהעיר...
לונדון הפכה למחוז הכיסופים שלי, מקום החלומות שלי, המקום עליו אני חושבת כשרע לי, "משוטטת" ברחובותיה בדמיוני, הבית השני...
לא יכולה להסביר מדוע, וכיצד, והרי לא צריך להסביר אהבה ממבט ראשון....
הרעיון שאסע לבד עלה לפני יותר משנה כאשר לא יכולנו לנסוע ביחד (כספית בעיקר) ואז ג. העלה את הרעיון שאסע לבד.
במחשבה ראשונה פסלתי אותו על הסף. מה פתאום שאסע בלעדיו? ועוד לאחר כל כך הרבה זמן שלא יצא לנו לנסוע ביחד. אבל עם הזמן , הרעיון לא נשכח ממני והתחלתי להשתעשע איתו...
זו הזדמנות פז לעשות את הדברים שתמיד רציתי לעשות, ללכת למקומות שמעניינים רק אותי (יש לי את השריטות שלי...), לא להתפשר (רק עם עצמי) ובכלל, להיות עם עצמי, לדאוג רק לעצמי, לראות איך אני מתמודדת עם בדידות אמיתית, לבד בעיר הגדולה, לבד בעיר זרה...
וכך, לאחר שהחלטתי לצאת להרפתקאה הזו התחלתי לתכנן את הטיול, והתכנון, היה 50% מההנאה.
צללתי לספרים ולאתרים באינטרנט והכנתי לי תוכנית עמוסה וצפופה עם כל הדברים שתמיד רציתי לראות, לעשות והיה קשה כשהייתי עם אנשים אחרים.
ידעתי שהתוכנית היא בסיס לשינויים (ואכן היו כאלה) והתכנון המדוקדק היה נחוץ בגלל שידעתי שזו אולי נסיעה חד פעצית עבורי.
ב 6.6.02 יצאתי לדרך והטיול הפך , כפי שכתבתי , לטיול של החיים שלי.
היומן שכתבתי נתן לי אפשרות לפרוק התרגשויות וחוויות שעברתי (לא שלא התקשרתי הביתה מספר פעמים ביום...) הוא גם שימש לפעמים דרך לתקשר עם אנשים אחרים שרצו לדעת באיזו שפה אני כותבת.
אני מעלה את היומן כפי שנכתב ובמקומות שארגיש שיש צורך בהסבר נוסף , אוסיף אותו בסוגריים ובהדגשה...
טיול נעים וזכרונות נעימים עוד יותר... .
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
