| 6/2003
נוסעים...
ערב הנסיעה 5.6.2002
המזוודה ארוזה, המסמכים בתיק, הכל מאורגן ואני...נפל עלי פתאום פחד גדול.
מה אני עושה? נוסעת לבד לארץ זרה, בלי להכיר נפש חיה? what was i thinking...?
חודשים של ציפיה , בדיקה, שיטוט באינטרנט, קריאת חומר והתארגנות באו אל סופם: מחר אני נוסעת ללונדון לבד, והלב דופק לי ויש לי פרפרים בבטן.
זהו. מחר זה מתחיל.
שיהיה לי בכיף.
**************************************************
D - day 6.6.2002
אני יושבת בטרקלין הסילון לאחר הקניות ותחילה לקלוט ולהרגע, אני נוסעת. בבוקר כשג. הביא אותי לשדה התעופה וכשנכנסתי פנימה הציפו אותי פתאום רגשות כל עזים שדמעות עלו בעיני, כל הנסיעה הזו, לרמות ההכרות שלי עם לונדון, היא הרפתקאה כל כך גדולה עבורי, ויוצאת דופן, שאני עדיין לא מאמינה שאני עושה את זה.
עכשיו בטרקלין הסילון, 1/2 שעה לפני העליה למטוס, הייתי כאן לבד ועכשיו באו אימא והבת שלה והן טוחנות לי בשכל...די שקט!
שעה 19.00
אני יושבת במזח סט. קטרין במסעדת dickens inn ומחכה לפיצה שהזמנתי. הרגליים כבר כואבות אבל ההרגשה...ההרגשה טובה מאוד.
עד עכשיו הכל פשוט הלך כמתוכנן. הטיסה היתה קלה, ישיבתי במקום נוח שדפנה סידרה לי, הגעתי ללנודון, היתרו אקספרס, מונית ולמלון. והמלון, המלון היה שיחוק אדיר. מכיוון שהקמברלנד נשרף (זה היה המלון שהזמנתי במקור) הם העבירו אותי למלון 5 כוכבים דה לוקס, ללא תוספת מחיר le meridien grosvenor house , מלון שבחניה שלו היו רק מרצדסים, החדר גדול, מיטה ענקית, אמבטיה גדולה, פשוט לא יתואר (מלון בקנה מידה שכנראה לעולם לא אוכל להרשות לעצמי, אלא אם אזכה בפיס...כדי להבין, סידורי הפרחים, בכל המלון היו סחלבים (!), רוב האורחים היו מיפן או ערבים, לא שמעתי מילה בעברית במלון במשך שבוע, ולא היו ילדים קטנים בחדר האוכל, וארוחת הבוקר...אוי...)
לאחר שהתארגנתי נסעתי במסלול המסורתי שלנו בכל ביקור בלונדון: אוקספורד סירקוס, ריג'נט סטריט, פיקדילי סירקוס, ומשם התקשרתי לחבר'ה בקורס (הפגישה היתה בכל יום חמישי והבטחתי להם שאתקשר מלונדון), ועכשיו, כמתוכנן אני יושבת בדיקנ'ס אין (מסעדה/פאב ידועה וטובה), רואה מצהד את גשר הטאוור, מעגן היאכטות מולי ואני מרגישה שתמיד הייתי כאן.
לאחר האוכל, לכיוון הטאוור ל"טקס המפתחות" ואחר כך למלון, אני סחוטה.
(טקס המפתחות: טקס נעילת ארמון הטאוור בכל ערב. הטקס מתקיים כבר 900 שנה ללא הפסקה, כולל בזמן שתי מלחמות העולם וההפצצות על לונדון. הטקס מתקיים בכל ערב בשעה 22.00 ויש להגיע לשם עד 21.30 אחרת הם לא מכניסים, והם קשוחים לאללה. ההזמנות בחינם אבל יש לכתוב להם כחודש וחצי לפני לפרט מי מגיע ולבקש הזמנה, הם שולחים בדואר. למה רציתי לראות? איזו שאלה? משהו ששיך למלוכה באנגליה. שריטה. נקודה.).
*****************************************
יום שישי 7.6.2002 10.50 בבוקר
לשבת ב pret a mange במרבל ארץ', לשתות קפה מוקה שכמותו אין לי בשום מקום אחר, לאכול סנדביץ' טוב ותהסתכל על האנשים והתנועה באוספורד סטריט - that's London.
ברכבת אכתוב את מה שהיה אתמול.
12.15 ברכבת, תחנת יוסטון בדרך לבלצ'לי פארק.
אבל קודם על אתמול בערב.
"טקס המפתחות" - אני חייבת ללכת שוב. להיות בלילה בטאוור, ללא כל מאות האנשים שנמצאים שם ביום, היא תחושה חזקה מאוד. העוצמה של הטאוור עצמו גדולה וחזקה יותר עקב כך. הטקס עצמו קצר וחביב אך קיבלנו 1/2 שעה של מופע ה yoemen (האנשים שמדריכים במקום, שכולם אנשי צבא קבע בגימלאות וגרים במקום עם בני משפחותיהם. הטאוור עצמו כחלק מארמונות המלוכה נשמר על ידי משמר המלכה והטקס עצמו מתבצע על ידי מחלקה צבאית במדים מלאים והוא רציני מאוד) והתפוצצתי מצחוק. אני חייבת לקחת את ג. לזה וגם את איציק ואירית.
אחר הטקס הייתי פשוט גמורה ואיך שניכנסתי למונית תפס אותי כאב ראש עצום, שנמשך למעשה כל הלילה ולכן שנתי היתה קצת טרופה. כאב הראש התעצם בבוקר ובקושי יכולתי לאכול משהו, יצאתי מיד לבית מרקחת וקניתי לי כדורים נגד כאבים ודי מהר הוא חלף.
לכן, שיניתי את שהיתה לרדת בוויהול לכיוון וסטמינסטר אביי ובתי הפרלמנט וכך שוטטתי קצת באוקספורד סטריט ואח"כ ירדתי דרך פארק ליין לפיקדילי ומשם (בתחתית) ליוסטון.
אני כבר יום וחצי לבד וחוץ מכאב הראש, אני מרגישה נהדר. ישבתי כבר לבד במסעדה ובארוחת בוקר ולא הרגשתי יוצאת דופן (זה קצת הלחיץ אותי למרות שידעתי שאין בעיה לאישה להסתובב לבד בלונדון), מה שכן, אני חושבת המון על ג. ומספרת לו בראשי כל מה שעובר עלי. טוב, נוסעים, אני מפסיקה.
16.00 לא יאומן ! פיספסתי את בלצ'לי פארק !
(הסבר: בלצ'לי פארק היה מקום פיענוח הצפנים של הצבא הבריטי במלחמת העולם השניה, במקום הצליחו לפצח את הקוד של האניגמה - מכונת הצופן המשוכללת של הגרמנים. למה זה מעניין אותי? כי כל מה שקשור למלחמת העולם השניה , מחתרת, ריגול, צפנים וכו', מעניין אותי. שריטה גדולה! היום המקום משוחזר ויש שם מוזאון וכמובן אחת ממכונות האניגמה. מהרגע שידעתי על המקום רציתי לבקר שם, ותכננתי את הביקור ממש בקפידה אבל... )
בגלל אי הבנה ואי ידיעה שאפשר לנסוע מתחנת יוסטון ישר לבצ'לי יצא שנסעתי הלוך ושוב יוסטון - מילטון קיינס! ממש בדיחה כמו במתיחה (הישנה מאוד ) של יהודה ברקן "זכית בנסיעה הלוך ושוב...לאן? לאן? הלוך ושוב..." (עליתי בטעות על הרכבת בחזרה ללונדון...), טוב, החלטתי לא להתבאס מהעניין ובפעם הבאה בלונדוןאני אסע ואפילו לבד (עדיין לא יצא לפועל...) אבל בגלל טעות זו יצא לי להיות נוכחת בטרפלגר סקוור כשהתאספו שם המוני אנגלים לאחר ניצחונם במונדיאל על ארגנטינה כשהם שרים במלוא גרונם rule britania (מן המנון נוסף ) ושירים אחרים ומנפנפים במרץ בדיגלי אנגליה. אכן חוויה!
עכשיו אלך בדרך וייטהול - ווסטמינסטר - בתי הפרלנמט לגלגל הענק של לונדון.
20.00 בערב.
סיימתי עכשיו את המנה העיקרית ב RULES מסעדה מהממת! (המסעדה העתיקה ביותר בלונדון, מעל 300 שנה של פעילות רצופה, אוכל אנגלי מעולה -כן, יש כזה - לא זולה, חוויה), אין לי מילה אחרת.
זו הפעם הראשונה שאני אוכלת אוכל אנגלי ולמרות שלא יכולתי לאכול את הצלעות, שזו היתה הסיה העיקרית לבואי לכאן, אכלתי סטייק ויורקשייר פודינג וזה היה טעים להפליא (לפני שנה, אוכל היה אחד הדברים החשובים אצלי, לכן הוא מופיע הרבה... ). המסעדה עצמה מיוחדת במינה, כפי שקראתי עליה, היא העתיקה ביותר בלונדון, מלאה בציור קריקטורות, פוחלצי חיות ועופות ציד - שזו ההתמחות שלה, ריהוט עתיק וארט דקו ואווירה נעימה ביותר.
הרגשתי טוב מאוד כסועדת בודדה ואני מקווה לחזור לכאן עם ג.
הנסיעה בגלגל הענק של לונדון היתה חוויה, כל כך נהנתי שאולי אעשה זאת שוב, למרות שהמחיר לא זול, 10 פאונד.
היום למרות הטעות עם בלצ'לי פארק היה מענג - הלכתי המון: טרפלגר סקוור - וויטהול - גשר ווסטמינסטר - לאורך הגדה הדרומית (של התמזה) - רויאל פסטיבל הול וכל הבניינים שבאיזור עד גשר בלקפריארס, אה כן, וקניתי כרטיסים למצעד של ההורסגארגדס ביום ג'! יש! ( מופע תזמורות כלי נשיפה של גדודי משמר המלכה. שריטה... ).
***********************************
המשך ביום ראשון  .
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
