שמרגישים ומרגשים כמו בפעם הראשונה,

אפילו אם הם בפעם השניה.

ולראות את א. הצעיר במדים הוא דוגמא לתחושה כזאת, אפילו שכבר עברתי את זה עם ג. הבכור.

בכלל , עם א. הצעיר אנחנו עוברים סוג של תיקון בגלל שהם אנשים כל כך שונים (וטוב שכך).

ג. הבכור מופנם, סגור, מחצין פחות רגשות (אבל כשהוא מחצין, הם באים במלואם) ומרגיש פחות נוח עם רגשות של אחרים.

א. הצעיר בדיוק להפך.

נוגע.

מדבר.

מחבק.

מנשק.

משתף.

וגם נותן לאחרים, לנו, להיות כך מולו.

וזה כיף.

וגם עוזר לפרוק ולהתמודד עם התחושות.

היום הגיע הביתה לשבת, לאחר יומיים בדיוק כחייל טרי, והוא עייף עייפות של צבא וגם משהו בפנים שלו נראה פתאום,

יותר בוגר.

את הטירונות הוא יעשה קרוב לבית וכך נחסך מאיתנו הטוטו של : ניצנים או זיקים ואחר כך אולי לא הכל פתוח, אבל הרבה מאוד , כן וכל זה,

בידיים שלו.

ילד גדול.

חייל.

שבת שלום חברים יקרים, סוגרת שבוע די סוער רגשית ומבטיחה לחזור לעצמי ולהיות פחות דביקה...