שישנם הרבה מאוד דברים שאני לא יודעת.

וברור לי שכנראה, אני גם לא אדע אותם לעולם.

חלקם ממש לא מעניין אותי ואת חלקם אני לא אצליח ללמוד (שחמט או סודוקו, למשל) אפילו אם אשקיע את כל כולי.

ברור לי גם שאני חיה מצויין עם הידיעה הזאת.

אבל אין ספק שאחד השיאים הגדולים של חוסר הידע שלי הוא המושג הקרוי:

גילוח כומתה

ואת העובדה שבזה עסקו א. הצעיר וחברתו המתוקה אתמול אחר הצהריים.

אבל הכומתה האומללה לא רק עברה גילוח אלא גם היתה: 

מקופלת בתוך כוס,

ואחר כך  מתחת לערמת ספרים

ואחר כך, מקופלת בתוך כוס פעם שניה

ואחר כך , מתחת לטלווזיה.

(מצד שני, שתגיד תודה שלא עשו לה שפם, שחי ומפשעות...)

וכל זה, כדי לתת לה מראה "וותיק".

כי אחרי הכל, זה כל מהות העניין של להיות חייל צעיר:

להראות פז"מניק.

ואבא שלי היה אומר: אף פעם לא מפסיקים ללמוד...

חושך בחוץ ורק קצת אחרי שש. שבוע טוב שיהיה חברים יקרים...