חזרתי מהדרום ונכנסתי לישרא , לבלוג שלי, לתגובות...

משהו באחת התגובות הטריד את מנוחתי...מאוד.

הבלוג הזה נוגע בעניינים הכי אישיים ואינטימיים , ויכולת הכתיבה שלי להיות פתוחה וחשופה ללא מעצורים וחומות הגנה באה מתוך האנונימיות המוחלטת שישנה כאן...

לעיתים אני מחליטה להפסיק להיות אנונימית עבור קורא זה או אחר  ולחשוף את פרטי האמיתיים , ועד היום לא התחרטתי אפילו פעם אחת על החלטה זאת...

היום גיליתי שמישהו, שאין לו בלוג , ניסה לעשות לי outing בדרך בוטה וגסה ולהראות לי שהוא מכיר אותי בעוד שהוא נשאר בתוך האנונימיות המוגנת שלו.

למרות החומר הרגיש שיש בבלוג הזה, אני לא באמת חוששת...

אם דברים צריכים לקרות הם יקרו ואז אתמודד איתם, אבל הבוטות והגסות שבדרך שזה נעשה היום  הטרידה, הדהימה  ובמידה מסויימת, גם הכעיסה אותי...

כפי שקרה לי עם טליק, אני מצפה שאדם שמגלה שהוא מכיר אותי , יפנה ראשית אלי במייל ויאמר לי זאת, ואז אחליט איך אני ממשיכה מכאן הלאה...

אלא אם כן הוא רוצה לפגוע בי...ובדרך שזה נעשה היום, זאת התחושה שלי...

אני לא מוכנה לוותר על מגוון התגובות שאני מקבלת לפוסטים שלי, אני לא מוכנה לוותר על החברים שלי כאן...

אבל אני לא מוכנה שאנשים ישחקו בי כבובה על חוט ובמידה מסויימת יאיימו עלי ועל האנשים הקרובים לי...

ולכן, החלטתי בשלב זה, לצערי הרב, כי אני מאוד אוהבת ושמחה לקבל תגובות מכל מי שמגיע במקרה או שלא  לבלוג הזה, לאפשר תגובות רק ממי שיש לו  כאן בלוג משל עצמו , נחשף בדרך זאת או אחרת ומבין את משמעות הכתיבה והיותו חלק מהקהילה בישרא...

בשביל השקט הנפשי שלי...

מקווה שתבינו...

פמה