רק העובדה שא. הצעיר הגיע לשבת לאחר שבמקור הם היו אמורים להשאר בבסיס.

זאת אפילו לא ההפתעה שג. הבןזוג הצליח להרוס ולספר לי אתמול בערב (מזל שהאיש לא שרת במודיעין כי אז כל סודות מדינת ישראל היו פרוסים לבפני אוייביה. יכולתו של האיש לשמור סוד שואפת לאפס!! ).

זאת העובדה שהוא יצא לפני הזמן כחלק מאותם הטירונים שהראו יכולת ועשייה יוצאים מהכלל במשך השבוע.

וזה לא היה רגע של נחת רק עבורי (טוב, נו, גם עבורי ),

אלא בראש ובראשונה,

עבורו.

אלוהים עדי, כמה שהילד הזה היה זקוק לחיזוק המשמעותי לדימוי העצמי הנמוך שלו.

וזה,

יחד עם העובדה שגם ג. הבכור בא הביתה,

 עם שמש חמימה בשמיים שמכפרת על יומיים אפורים+פלוס גשם מלוכלך (פויה!!)

וריח עוגת שמרים מתקתקה שנאפת לאיטה בתנור,

הופכים את השבת הקרבה, למהנה ומתוקה במיוחד.

שבת שלום חברים יקרים, החורף עוד יגיע, בינתיים חמים, מואר ונעים שם בחוץ...