אחרי באר שבע השלטים לעיתים שונים ...

דהיינו, אם עדיין ישנם שלטים, כי ברוב המקרים עומדים בצידי הדרך זוג עמודים יתומים שרק לאחר מספר שניות מבינים שהיה שם שלט ירוק גדול שמסביר לאן ועוד כמה זמן מגיעים...

אחרי באר שבע זאת ארץ הבדואים, ולכן שלט כמו "זהירות גמלים בדרך" הוא שלט הגיוני...

אחרי באר שבע מתחיל המדבר, וגבעות הלס הבהירות המנומרות בעצי אקליפטוס שרגילים ליובש מהיבשת הרחוקה ממנה הגיעו אלינו, נותנות לי תחושה של קלאסטרופוביה דווקא בתוך המרחב הבלתי נגמר...[

אחרי באר שבע זאת כאילו ארץ אחרת...

נסיעה של שיוט מהיר על כבישים ריקים כשהמוסיקה מהרדיו כמו מטיסה אותנו על גליה...

ג. הבכור שנראה מאובק  וקצת אבוד בתחילתה של דרך חדשה ולא פשוטה, ושיחות של מוטיבציה, עידוד וחיזוק שהוכיחו לי שהקשר ביננו חזק ולא נצרך לטלפונים יומיומיים...

גילויים ומסקנות נדרשות:

המרחקים בארץ קצרים  יותר ממה שאנחנו מדמיינים לעצמנו...

אם נוסעים למדבר ביום שבת לא כדאי לחפוף ביום שישי ...

בפעם באה לבוא עם נעלי ספורט, הנעליים הנוכחיות שלי לא עומדות בתלאות המדבר...

השירותים בבסיס צבאי לעולם יהיו נטולי נייר טואלט...

בסיס צבאי מכניס אותי לדיכאון. נקודה.

גם בבאר שבע יש חיים , דהיינו אפשר למצוא קפה מצויין (אספרסו בר siesta במרכז ביג.

ובתחנת הדלק אלון שבצומת דביר מצאנו את הקפה הקר הטוב ביותר ששתינו עד כה...

סוף העולם, שמאלה...

יש מקום כזה...

שבוע טוב חברים יקרים, שבוע אופטימי...