כנראה,

שדווקא בארועים מרגשים מסיבות אחרות, אני פוגשת אנשים (חברות) שלא ראיתי המון שנים וכך ההתרגשות הופכת לגדולה יותר ומקבלת עבורי, מימד נוסף , כמעט חונק מרוב

עוצמות.

והפגישה היא כזאת שאחת מגלה את השניה ופתאום אנחנו עומדות באמצע המקום,

מקפצות וחבוקות, מדברות יחד אחת בתוך דיברי השניה וגם מזילות כמה דמעות, לתבל

את האווירה.

כך היה כשג. הבכור סיים את קורס הקצינים הבסיסי וכך היה הערב, כשבתוך ארוע מרגש לכשעצמו במקום העבודה הקודם של ג. הבןזוג, מצאה אותי לפתע חברת ילדות שלי שבפעם האחרונה נפגשנו בחטף לפני כמעט 10 שנים, ושוב עמדנו בתוך המון אנשים , חבוקות וצועקות מהתרגשות,

וגם קצת

בוכות.

וכל זה היה בתוך ערב פרידה מאנשים מהמקום שג. הבןזוג בילה מעל 30 שנים מחייו , והערב היה מוקפד, מנוהל, מרגש ואנושי בדיוק כמו המנהל הראשי החדש/ישן של המקום הזה, שרגליו נטועות עמוק באדמה , בניגוד למנהל הראשי הקודם שהיה רגיל לראות את האנשים מגובה של 30,000 רגל, ומשם , אנחנו הרי נראים כל כך קטנים וזעירים...

לילה טוב חברים יקרים, אני כל כך אוהבת פגישות עם אנשים .

קרובים ורחוקים...