| 6/2003
הטיול בלונדון - היום השלישי 8.6.2002
יום שבת 14.10 גריניץ' פארק
הגעתי לכאן עם רגליים זועקות מכאבים. בלי בושה פתחתי נעליים ונתתי להם להתאוורר קצת.
נתחיל מההתחלה.
בבוקר נסעתי לראות שוק אוכל גדול בשם בורו מרקט borough market ומצאתי שוק מקסים עם פירות וירקות טריים מכל מיני סוגים (7 סוגי עגבניות, 9 סוגי פטריות וכו') , דגים , פירות ים, בשר ונקניק, כל מיני לחמים, ריבות, שימורים וכו'. אווירה תוססת ונעימה, מתחת לפסי הרכבת של תחנת לונדון ברידג', מבנה ויקטוריאני שצולמו בו מספר סצינות מהסרט "יומנה של בריגי'ט ג'ונס".
עצרתי בדוכן וקניתי נקניקיה בלחמניה. המוכרת בחורה חביבה בשם קייטלין פתחה בשיחה ודיברנו על המצב בישראל לעומת השקט כאן. היתה נחמדה מאוד וכשאמרתי לה שמחר אני הולכת לקולומביה רואד (שוק הפרחים) שמחה ואמרה שהיא תהייה שם מחר ושאחפש אותה.
בכלל, הבריטים כך כך נחמדים. גם אתמול ברול'ס הזוג שישב לידי דיבר איתי ובמיוחד האישה שהיתה צרפתיה.
לאחר בורו מרקט שוטטתי בסביבה והגעתי (במקרה) למוזאון "בריטניה במלחמה" (מלחמת העולם השניה, שריטה... . )אין מה לומר, הבריטים גדולים בלשחזר תקופות.
המקום חשוך למחצה, מחניק, עשן, מצגות וכו', ולבסוף, לפני היציאה, ללא שום אזהרה, אתה נופל למצג של הפצצה עם כל הרעש , הריחות, האזעקות, הפצועים וההריסות - נשמתי פרחה מרוב בהלה ועוד הייתי שם לבדי.
לגריניץ' נסעתי מסיבה אחת בלבד - לקנות שוב את הסבונים שקניתי בשוק לפני שלוש שנים (אין מה להסביר...סבונים...לונדון...פמה...אין מה להסביר...) אך לצערי הם לא היו , אך מצאתי דוכן בו אירי נחמד מכר בו סבונים טבעיים מעשי ידיו עם ריחות משגעים - פיצוי.
עכשיו אני יושבת בפארק, ירוק כל כך ושליו, מסתכלת על האנשים שחולפים בו וחושבת כמה כיף לגור בגריניץ' ולא רוצה לעזוב (ההרגשה הזו בפארק היתה משהו שנשאר איתי להרבה זמן...).
16.40 - תה של אחר הצהריים ב"הרודס"
זה תמיד חלק מהמסורת שלי בלונדות. תה ב"הרודס" על המרפסת.
זו אחת הפעמים היחידות שאני בכלל שותה תה והוא טעים מאוד דרך אגב, והסנדביצים , והסקונס עם השמנת המוקצפת והעוגות...אח...טעים!
יושבות לידי שתי חבורות של נשים צעירות שנפגשות לתה - זה מעניין לשמוע על מה הן מדברות...
לאחר שיטוט ב"הרודס" הצגה: my one and only לםפי מוסיקה של גרשווין, נקווה שיהיה מוצלח.
20.15 - פיצה האט - לסטר סקוור
כפי שאפשר לראות, החלטתי לוותר על ההצגה. פשוט הרגשתי שאין לי חשק. קניתי כרטיס ליום ב' ל"גבירתי הנאוה" והרגשתי שזה מספיק לי.
במקום זאת נכנסתי לboots ועשיתי מה שאני אוהבת לעשות שם: לקנות, הקרמים הטבעיים, המסכות לפנים וכו', עדיין לא סיימתי אבל זו התחלה...
ואז החלטתי ללכת ללסטר סקוור ביחד עם כל המבלים וזה היתה החלטה חכמה.
הכיכר עמוסה ומלא הבאנשים, מסביב ובתוכה, יושבים על הספסלים ועל הדשא, מסתכלים במופעי הרחוב וסתם מסתובבים, בתי הקולנוע, בתי הקפה והמסעדות מלאים - אווירה כייפית ומלאת חיים, שרחוקה מאוד ממה שקורה בארץ (לפני שנה...). בכיכה עצמה מסתובבים להם בנחת מספר שוטרים שתפקידם לדאוג למניעת הפשע ולא לשום דבר אחר.
הגיוון של הסוגי האנשים (מבחינת צבעים) הוא כל כך גדול ומרתק. בשולחן לידי יושבים בחורה שחורה ובחור לבן ונראה לי שזה יותר מהפגישה הראשונה. בכלל, יחסים בין גזעיים כאן נראים רגילים ומקובלים (ברור לי שיש גם יוצאים מהכלל ולא חסרה גזענות) אבל בהשוואה לחד גווניות משהו אצלנו, זה תמיד מעניין אותי ומרתק להסתכל.
בכלל, זה מה שאני אוהבת לעשות בלונדון בפרט ובחו"ל בכל, ללכת וללכת, להסתכל על האנשים , לחוש את האווירה, את קצב החיים שלהם, והפעם במיוחד - נראה לי שהצלחתי.
*************************
המשך יבוא - מחר .
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
