מהאודם שאני מורידה לפני שנותנת לו את הנשיקה הראשונה של הפגישה... כאילו מנסה למשוך עוד ועוד, את התחושה של שפתיו , של נשיקותיו ...

פגישה אחרונה לפני היצאה לחופשה, והיום ישנה רגיעה...

הסערות של הימים האחרונים הולכות ושוככות ורוחות הפחד שנשבו מהן נרגעו ונמוגו, ומתוכם דברים מתחילים להתבהר...

החופשה תהייה קצרה יותר, והניתוק לא יהיה מוחלט...

אבל זה רק הפן החיצוני של הדבר...

החשוב יותר היא נקודת המבט בה מסתכלים את הדברים...היכולת של כל אחד מאיתנו להתמודד איתם בדרך שלו ובד בבד לראות אותם עין בעין...

כל כך קל להתעסק בעתיד לא ידוע, להריץ עליו סרטים ומחשבות שמתבססות על העבר שלנו, על הפחדים שבנו...

כל כך קשה להחליט לא לעשות את זה, ולראות רק את ההווה, רק את העכשיו, רק את היום הזה ,או את הימים הקרובים לכל היותר...

כשהייתי בלונדון לפני ארבעה חודשים , קיבלתי מייל מיוני :

עכשיו השאלה היא כמה זמן אני יכולה לא לשטוף ידיים ולשמור עלי את הריח שלו...?