פעם, מזמן (לפני חמש שנים +), לא היה לי כוח ואנרגיות  לעשות שום דבר (מתוך הדכאון וחוסר האנרגיות שבאו איתו).

אחר כך, כשהחל השינוי בתוכי, הייתי עסוקה בתזזתיות  במילוי 24 השעות של יומי בעשיה בלתי פוסקת (מתוך חוסר שקט , אנרגיות מתפוצצות ואדרנלין שוצף בעורקים).

אחר כך התאזנתי קצת ונרגעתי קצת.

בערך.

כי גם בשנה שבה ישבתי בבית מתוך רצון לנוח, לקחת את הימים באיזי ולעשות את הדברים שאני אוהבת בנחת , מצאתי את עצמי מתרוצצת ועסוקה כמו סביבון באמצע החנוכה (רואים שאני מעודכנת בענייני החגים!!).

ואז התחלתי לעבוד.

ואני עוד יותר עסוקה כי העבודה הרי לא תפריע לי להמשיך לעשות את אותם הדברים שאני אוהבת לעשות וכדי לעשותם אני צריכה עוד 10 שעות ביממה, לפחות, לא כן?

אז זהו, שכנראה אני עדיין  לא מספיק עסוקה, כי בדיוק עכשיו החלטתי שיש לי מספיק זמן לעשות עוד כמה דברים בוערים וחשובים, פה ושם  והבנתי , סופית,

שאני אנוח, כנראה, רק בקבר...

אבל עכשיו חברים יקרים, אני הולכת לישון.

שבת טובה ומתוקה לכולם...