אנחנו לא זוכרים את רגע לידתנו.

אנחנו לא זוכרים את הגילויים הראשונים של חיינו.

את הדברים הראשונים שראינו...

את הצלילים הראשונים שמענו...

את הדברים הראשונים שריגשו אותנו...

את הפחדים...

את הרגע בו השתנה לתמיד עולמנו ברגע שישבנו ואחר כך כשעשינו את הנסיונות המהוססים לקום ולעמוד על שתי רגליים...

ואת תדהמה של הפעם הראשונה בה הבנו שלעולם יותר לא נעמוד במקומנו ובכל פסיעה אנחנו מתקרבים למשהו מסעיר ומרתק יותר...

ההשפעה של הדברים הללו צרובה בתוכנו ומשפיעה על מהלכי חיינו לאורך השנים אבל את רגע התרחשותם, אנחנו לא יכולים לזכור...

אלא אם כן ניתנה לנו הזדמנות שניה...

הזדמנות שניה לחוש את הדברים ברגע התהוותם...

את ההתרגשות של ההתחלה...

את ההתרגשות של התנסות ראשונית...

את ההתרגשות של ההבנה שמעתה שום דבר לא יהיה יותר כפי שהיה...

את הלידה מחדש...

ואת הרגע הזה בשעה הזאת, בדיוק לפני שנתיים, אני לא אשכח לעולם...